המדינה חוסמת מנשים לכהן בתפקיד ניהולי בחוק. נשמע לכם מופרך? כך למשל, רק גבר יכול לכהן כדיין בבית הדין הרבני (וכמובן שגם בתי הדין המוסלמים, הדרוזים, או הנוצריים בישראל הם על טהרת הגברים). אז מה אם לפחות מחצית מהפונים לבתי הדין האלה – בתי דין של המדינה, כדאי להזכיר – הן נשים? איך הדעת סובלת מערכת שלטונית שלמה, מערכת משפט, לא סתם גוף זניח, עם סמכויות עונשין ומאסר שחורצת גורלות של אנשים, שסגורה בפני מחצית האוכלוסיה? זה העיוות המובנה במערכת בתי הדין הדתיים אצלנו, והוא יעבור מן העולם רק כאשר ייפסק העירוב הבלתי-נסבל של דת ומדינה. אבל למה גם משרות ניהוליות בבתי הדין האלה חסומות בפני נשים? לבתי המשפט "הרגילים" יכולה להיות מנהלת. לבתי הדין הרבניים, לא. בחוק.
שרי הממשלה ידעו לקפוץ אחד אחרי השני ולצאת חוצץ נגד הדרת נשים בבית שמש. שרת התרבות לימור לבנת נאמה מעל כל במה, שר התחבורה שאישר את קווי ההשפלה זימן ללשכתו את טניה רוזנבליט בליווי צלמים וראש הממשלה נאם נאומים חוצבי להבות בפתיחת ישיבות הממשלה. אבל חוק אפשר לשנות והיות והממשלה רק מדברת אבל בגלל לחץ הסיעות הדתיות לא מתכוונת באמת לשנות את המצב, הגשתי הצעת חוק שתאפשר מינוי נשים להנהלת בתי הדין הרבני, שכן לא מתקבל על הדעת שמשרה ניהולית בשירות המדינה תהיה חסומה בפני נשים. המצב הזה פוגע בנשים ומפלה אותן, ומתבטא גם ביחס החשוך של בתי הדין הרבניים לנשים. הצעת החוק יוצרת אחידות בין הליך מינויו של מנהל בתי הדין הרבניים להליך מינויו של מנהל בתי המשפט. חשוב לציין הצעה זו אינה עומדת בסתירה להלכה היהודית ועולה בקנה אחד עם חוק-יסוד חופש העיסוק ועם עקרון השוויון הנגזר מחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו.