פורסם ב"הארץ".
מאת ניצן הורוביץ, ואשינגטון.
יוסי ביילין הוא שם שמקפיץ את יהודי אמריקה – לטוב ולרע. ביילין, בעיני הקהילה היהודית הגדולה בעולם, הוא הדובר הישראלי הבולט ביותר בסוגיות שמטרידות אותה באמת: הקשר הראוי עם ישראל, הנסיונות לעיצוב והגדרה מחדש של זהות יהודית, והתפקיד של יהודי אמריקה בפוליטיקה הישראלית בכלל ובתהליך השלום בפרט. ביילין היה זה, בתקופת הממשלה הקודמת, שהעז להיכנס ראש בראש באייפא"ק, הלובי היהודי רב העוצמה, ולהטיח בו שהוא ארגון ימני קיצוני. ביילין יזם את הרעיון, שמתבצע עכשיו בניגוד לתחזיות הפסימיות, להעניק לכל צעיר יהודי טיול חינם לישראל –
"ISRAEL BIRTH RIGHT"
ביילין היה הראשון שקרא לדברים בשמם – "מותו של הדוד מאמריקה": ישראל אינה זקוקה לכספם של יהודי אמריקה; היהודים והישראלים זקוקים למשהו אחר אלה מאלה.
עכשיו הוא מקפיץ אותם עם רעיונות "הגיור החילוני" ו"ההגדרה העצמית". התגובות עזות. ביילין מבקש, לא פחות, לעצב מחדש את "שער הכניסה" לעם היהודי: אנשים החפצים להיות מוגדרים כיהודים, יוכלו להצטרף לעם היהודי כתוצאה מהגדרה עצמית. כך כתב שר המשפטים בבטאון תל"ם, התנועה ליהדות מתקדמת: "אני יכול לראות מצב שבו פלוני, שאינו יהודי, ואינו מזהה עצמו כבן-דת אחרת, פונה לקהילה היהודית במקום מגוריו ומבקש להירשם כבן הקהילה. אם תשתכנע הקהילה לאחר שיחות ובחינות כי ההצטרפות נעשית בידיים נקיות ומתוך כוונה עניינית, תרשום את היהודי החדש לשורותיה בלי לערוך לו טקס דתי." זהו לב העניין: בלי טקס דתי.
מחר יפרט ביילין את רעיונותיו ביום עיון של "עלמא", המכללה העברית בת"א, שתארח דיון שלם בנושא "זהות או הזדהות – גבולות הסולידריות של הקולקטיב היהודי". היוזמה הזו מעוררת באמריקה עניין גדול, אם כי לא תמיד אוהד. אנשי "עלמא" מבקשים לבחון את גבולותיו של העם היהודי, והאם נחוץ לגבולות הללו ש"ג, או "שומר סף". באופן טבעי, הם נושאים עיניים לארה"ב. חוץ מביילין, יוצג שם הסרט "טריפה" – "TREYF" – סיפורן של שתי לסביות יהודיות מניו-יורק שנפגשו והתאהבו סביב שולחן הסדר, ויצאו למסע ביקורתי מאוד, אפילו פרובוקטיווי, בישראל. הסרט הזה מעלה שאלות נוקבות של תרבות, ציונות, אנטישמיות והומופוביה. יותר מכל הוא מצביע על מציאות וזהות יהודית המשתנה במהירות מעוררת השתאות.
ביילין טוען כי ככל שתתגבש התפישה החילונית, כך תכבוש היהדות החילונית את מקומה כזרם יהודי חמישי לצד ארבעה הזרמים הקיימים – האורתודוקסי, הקונסרווטיווי, הרפורמי, והזרם החדש והרענן ביותר: הרקונסטרוקטיווי ("היהדות המתחדשת"). ביילין סבור כי הזרם החילוני עשוי להיות הגדול ביותר והוא יוכל לפתח לעצמו הליך לגיור חילוני. זו תהיה אופציה נוספת, לצד ההגדרה העצמית, להצטרפות לעם היהודי: התקבלות לזרם החילוני בתפוצות ובישראל. אין סיבה, לדעתו, שגם במאה ה-21 ימשיכו הגורמים הדתיים להיות היחידים המגדירים את מספר היהודים בעולם. הוא מודה כי "ההגדרה העצמית" מחייבת מהפך פסיכולוגי לא פשוט, אך אם תתקבל הגישה הזו, הוא בטוח "שנהיה עם גדול יותר וגם מושך יותר".
באמריקה לא בטוחים בכך כלל. שלושה אנשים, שלושתם רבנים, התראיינו לכתבה הזו. שניים הם מנהיגים ארציים, בולטים מאוד: הרב אריק יופה,
RABBI ERIC YOFFIE
UAHC PRESIDENT
)(UNION OF AMERICAN HEBREW CONGREGATIONS
מנהיג התנועה הרפורמית, שהוא כנראה האישיות היהודית המתוקשרת בארה"ב כיום, והרב ג'רום אפסטין,
RABBI JEROME M. EPSTEIN
USCJ EXECUTIVE VICE PRESIDENT
(UNITED SYNAGOGUE OF CONSERVATIVE JUDAISM)
מקבילו בתנועה הקונסרווטיווית. שניהם מייצגים את רובה המכריע של יהדות צפון-אמריקה. השלישי הוא "איש שטח", הרב דוד מבשר,
RABBI DAVID MIVASAIR
"OR SHALOM"
מנהיג קהילת "אור שלום" בוונקובר שבקנדה – אחד מבתי הכנסת הגדולים בצפון-אמריקה של "היהדות המתחדשת". הרעיונות החדשים של ביילין מונחים לפתחם, והם אלה אשר יכריעו במידה רבה את גורלם.
השורה התחתונה שלילית. הם אמנם רואים בחיוב רב את מה שנתפס בעיניהם כהתפכחות של הישראלים מהשיטה הדתית המונופוליסטית של האורתודוקסיה, אך מכאן ועד גיור חילוני או הצטרפות לקהילות שלהם באמריקה על בסיס "הגדרה עצמית", ללא תוכן דתי או רוחני, המרחק רב מאוד. "אני מקבל בברכה כל דבר שמפנה את תשומת הלב של הישראלים למסורת היהודית שלנו", אומר הרב יופה. "הגישה שהישראלים הם היהודים הראשונים מזה 4,000 שנה שלא צריכים רוחניות וקשר תרבותי למסורת שלהם היא אבסורדית. אך כאדם דתי אני סקפטי מאוד אם מערכת חילונית תוכל לספק את התשובות שאנשים זקוקים להן. החילוניות לא תצליח, ובסופו של דבר התוכניות החילוניות ייכשלו. הכיוון הנכון הוא פתרונות דתיים ליברליים. ישראל זקוקה לכך באופן נואש. הרי יש בארץ מאות אלפי רוסים שאינם יהודים, והאפשרות היחידה שלהם היא גיור אורתודוקסי, אבל הם לא יעשו זאת כי לא יסכימו לחיים אורתודוקסיים".
התנועה הרפורמית – הזרם הגדול בארה"ב – שוקדת כבר 20 שנה על האתגר המרכזי שלה: OUTREACH – נסיון להגיע אל ציבור רחב יותר. זה המאמץ הבולט ביותר בעם היהודי כיום "למתוח את גבולות הקהילה שלנו", כדברי
יופה. הוא שונה באופן בסיסי ועמוק מהתפיסה של ביילין ומתבצע בשלושה דרכים: גיור, קבלה של בני-זוג מנישואי תערובת לתוך הקהילה, והגדרה מחדש של המעמד הדתי האישי על-פי יהדותו של האב – לא רק האם.
הגיור, מדגיש יופה, חייב להיות בסטנדרט גבוה עם בסיס דתי ברור, בכך אין ספק, אבל לא בסיס כזה שמרתיע אנשים: "אנחנו רוצים לעודד אנשים שבוחרים להיות יהודים". גם במקרה של נישואי תערובת, הרפורמים "לא יושבים שבעה". "אנחנו מחבקים את בן הזוג הלא-יהודי לתוך הקהילה, מתוך תקווה שהוא יתגייר, ואם זה לא קורה, אנחנו מעודדים את הזוגות הללו לגדל את ילדיהם כיהודים. זה הדבר החשוב ביותר". האלמנט השלישי והמשלים הוא "זכות האב": הקהילה הרפורמית מקבלת לחיקה כיהודים בנים ובנות לאבות יהודים, גם אם האם אינה יהודיה. יופה טוען שהדבר מעוגן היטב ביהדות המקראית. אפילו יוסף ומשה, הוא אומר, נשאו נשים נוכריות. "אנחנו חוזרים למסורת האב, מסיבות שונות, גם מהטעם של שיוויון בין נשים וגברים: האם לא צריכה להיות בעלת מעמד שונה מהאב".
יופה מעריך שמאות אלפי אנשים, לא פחות, שהם חלק מהקהילה הרפורמית כיום, לא היו כאלה אם הקהילה היתה נוהגת בדרך הישנה. "הצלחנו", הוא אומר בגאווה. "תראה מה קורה בבתי הכנסת שלנו. אבות יהודים רבים שבעבר הניחו כמובן מאליו שלא יקבלו אותם ואת ילדיהם בגלל בת הזוג הלא-יהודיה, באים אלינו בהמוניהם. האנשים האלה הם רווח נטו לעם היהודי. גם בזוגות מעורבים, רבים מבני הזוג הלא-יהודים מתגיירים בסופו של דבר. אני חש סיפוק גדול".
את "הגיור החילוני" דוחים מנהיגי הזרמים בשתי ידיים. "הרעיון של ביילין לא הגיוני", אומר יופה. "אם התהליך אינו דתי במהותו, אז אין בזה טעם. הצטרפות לעם היהודי מחייבת מימד דתי". הרב מבשר, שהקהילה המתקדמת שלו בוונקובר עשויה להצטייר כמעט כהיפית בעיני ישראלים ויהודים רבים, מסכים גם הוא: "חשוב שיהיה ברור מי יהודי ומי לא". הקהילה שלו אינה מעודדת גיור, גם לא של בני זוג לא-יהודים. "אני לא מתעניין בדמוגרפיה של העם היהודי, אלא בנשמה שלו. אני לא מודאג מהמספרים אלא מהאיכות. אני לא רוצה שאף אחד יתגייר מסיבות משניות. אדם חייב לרצות להיות יהודי, ולחיות חיים יהודיים עם אלמנט גדול של רוחניות – ואז אני אעזור לו להתגייר".
הרב הקונסרווטיווי אפסטין דווקא כן מודאג מדמוגרפיה והתבוללות, אך גם הוא מתנגד בחריפות להצטרפות לעם היהודי שלא באמצעות הליך דתי. "הרעיון של ביילין יגרום שבר בעם היהודי, כי יהיו סוגים שונים של יהודים", הוא מזהיר. "הדרך היחידה כיום היא לגבש תהליך גיור מוסכם על כולם. אבל בכל מקרה, חייב להיות לזה מרכיב של חיים יהודיים".
לישראלים הם מציעים לא לקפוץ בחופזה ממונופול אורתודקסי החולש על הגדרת הזהות היהודית בעזרת מסגרת פוליטית כופה, היישר לחילוניות ממוסדת כפי שמציע ביילין. יש דרך ביניים: צורות שונות של חיים יהודיים בהתאם לטעמו ובחירתו של כל אדם. "הברירה לא צריכה להיות בין האורתודוקסיה לבין לא כלום", מדגיש אפסטין. "אנשים יכולים למצוא דרכים אחרות למלא את זהותם היהודית".
הרב מבשר טוען כי יש מספר גדל והולך של ישראלים מכירים באופי המתפתח של היהדות, ומחפשים את הדרך היהודית שמתאימה להם. "אני רוצה בשוק חופשי של רעיונות – שכל אחד ינהג לפי אמונתו. היהדות, לפי תפישתנו, נובעת מהעם, מהנסיונות של אנשים פשוטים. בעינינו, זה לא דבר שירד מהשמיים כחטיבה אחת מוחלטת וסגורה. אין שום סיבה או טעם לנהוג בדיוק על-פי מה שמישהו עשה פעם. תמיד היו ותמיד יהיו יהודים שמחפשים רוחניות
וקהילה ומסגרת יהודית, ולא מקבלים את הגבולות הצרים של האורתודוקסיה. אין לי ספק שהמסגרת המושגית שלנו עשויה לסייע מאוד בחיפוש הזה של הישראלים".
גם יופה מביט לישראל. "פיתחנו באמריקה דרך של אמונה וחיים יהודיים שלא מחייבת גישה אורתודוקסית. זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים להציע לישראלים. הדרך הישראלית לא חייבת להיות זהה לשלנו, ויש סימנים מעודדים לכך שזה אכן קורה בארץ. בסופו של דבר זה יתפתח. אני מאוד אופטימי". אבל סבלנותם של יהודי אמריקה פוקעת. "ממשלת ישראל חייבת להתייחס אלינו בשיוויון", מדגיש אפסטין. "אני חושב שזה יגיע וזה עניין של זמן – אך לא נוכל לחכות זמן רב".