עיר עשויה להיות מקור ברכה לתושביה ועלולה בן-לילה להפוך לגיהינום להמונים המצטופפים בתחומה. בשנת 1832 פרצה מגיפת כולרה בפאריס. יותר מ-20 אלף מתושבי העיר מתו במגיפה בתוך זמן קצר. אוכלוסיית פאריס מנתה באותה שנה כ-600 אלף תושבים שנדחסו בבתים ישנים נטולי מים זורמים, בסימטאות צרות שמנעו זרימת אוויר טרי בתוככי העיר. רופאים בני אותה תקופה ייחסו את התפשטותה המהירה של המגיפה בין השאר לאוויר המצחין והדחוס שעמד בלי נוע בסימטאות החנוקות.
האסון שפקד את העיר המוזנחת היה לטראומה, ו-20 שנה אחרי שוך המגיפה פנה נפוליאון השלישי, שליט צרפת, לברון ז‘ורז‘ אז‘ן הוסמאן, מושל מחוז הסיין, והטיל עליו לחולל מודרניזציה של העיר פגועת המגיפה. הוסמאן, שנתגלה כבעל חזון אורבני מרחיק ראות, הפקיע והרס אלפי מבנים בעיר החנוקה, וסלל במקומם בולבארים רחבי-ידיים שחצו את העיר מצפון לדרום וממזרח למערב. הבולבארים הענקיים היו חידוש גדול בתפיסה האורבנית של התקופה. הם אכן איווררו את העיר הגדולה מכל הבחינות: איפשרו זרימת אוויר ובו בזמן הכינו את העיר לזרימה חופשית של תחבורה מהירה שתקשר את פרברי העיר לעיבורה. בו בזמן יזם הוסמאן גם סלילת כביש סובב-פאריס שאיפשר תנועה מהירה בין-פרברית, ופתח כניסות רבות מן הפריפריה אל לב העיר. כתוצאה מכך התאפשר גם פיתוח מהיר של הפרברים שהמגורים בהם היו זולים בהרבה מהדיור בלב העיר. המהלך הזה הביא לתחיית הפרברים ומנע הצטופפות יתר של אוכלוסיה במרכז העיר. מיפעל העיור של הוסמאן זוכה בשנים האחרונות להערכה מחודשת כאשר ברור לכל כי חזונו הרחיק ראות מעבר למאה ה-20 והישר אל תוך המאה ה-21. זו דוגמה מה ראש עיר בעל חזון אורבני עשוי לתרום לעירו בכל המישורים, כולל המישור החברתי.
המגיפה המאיימת בימינו על ערים גדולות, ובתוכן תל-אביב, היא מגיפת הפער הגדל במהירות בין מיעוט קטן של עשירים מופלגים לבין המונים מתרוששים והולכים, שנעזבים לגורלם באין דואג. התהליך הזה גורם לשחיקת מעמדות הביניים ודירדורם המהיר לעוני, והוא דורש מנהיגות עירונית בעלת חזון חברתי שתעניק טיפול מושכל בבעייה במישור העירוני. בלי טיפול כזה ובלי גישה חברתית, העוני המתפשט באוכלוסיית העיר עלול להפוך במהירות את הכרך המשגשג לגיהינום אורבני.
בשנים האחרונות ראינו פיתוח מואץ של מיגדלי יוקרה בלב העיר שדירה ממוצעת בהם עולה בין 10 מיליון ל-30 ו-40 מיליון שקל. המחירים האסטרונומיים האלה של דירות במגדלי היוקרה גרמו לעלייה פרועה גם במחירי דירות ישנות בתוך העיר. התרוששות האוכלוסיה העירונית כבר פוגעת קשה בשני מיגזרים: בצעירים ובקשישים. דירה צנועה בתל-אביב היא כיום מעבר להישג ידם של מרבית הצעירים. אם המצב הזה יימשך, העיר תתרוקן מצעירים שיוצרים ומניעים את התרבות האורבנית המיוחדת של תל אביב. עיר מזדקנת היא עיר גוססת. בו בזמן התפשטות מגיפת העוני בקרב האוכלוסיה המזדקנת גורמת לקורבנותיה להסתגר בבית ולצמצם את היציאות למרחב העירוני לצריכת אמנות ותרבות.
מצוקת הדיור המחמירה והולכת פוגעת בעיקר באוכלוסיה החלשה שמצטופפת בשכונות שבשולי הכרך, שהופכות לשכונות עוני. התרוששות האוכלוסיה בפריפריה המוחלשת גרמה להחמרת העזובה החברתית באזורי העיר מוכי העוני. המשך ההזנחה ידרדר את דרום העיר למצב של גיהינום אורבני.
עיר מוזנחת מבחינה חברתית שלוקה בפער בין רובעים מטופחים לשכונות מוזנחות ובין פינות-עושר לקני-עוני היא בית-חרושת לבעיות שיפלשו כמו כל מחלה ניוונית מהאברים המוזנחים של הגוף לעבר הלב. עיר שמפתחת פערים בין בתי-ספר מעולים ויקרים מאוד לבני עשירים לבין בתי-ספר כושלים ומנציחי פיגור לבני-עניים היא עיר שדנה את עצמה לניוון. עיר שפרנסיה מנהלים מדיניות בניה שיוצרת מחירי דיור מאמירים והולכים גורמת לצעירים להגר ממנה לערים שמעבר לים שמתברכות בדיור בר-השגה לצעירים.
אין זו גזירת גורל שתל-אביב תהיה לעיר מגרשת צעיריה. זו מציאות שהיא תוצאה של מדיניות שמעדיפה תושבים עשירים על פני תושבים צעירים. לכן זו מציאות שניתן לשנותה בעזרת מדיניות מתקנת.
כמו פאריס באמצע המאה ה-19 זקוקה תל אביב של תחילת המאה ה-21 לראש עיר בעל השקפה אורבנית חברתית מרחיקת-ראות שיפנה משאבים רבים מטיפול קוסמטי במרכז העיר לטיפוח מעמיק בפרברים הדרומיים המופלים לרעה זה שנים רבות. תל-אביב זקוקה לראש עיר שיקצה משאבים רבים לשיפור שירותי החינוך והבריאות בשכונות המדורדרות של העיר. תל-אביב זקוקה לראש עיר שיעדיף יצירת דיור בר-השגה לצעירים שמכניסים חיים לעיר, על פני בניית מגדלי יוקרה לשכבה קטנה של עשירים כקורח שנוכחותם בעיר תורמת בראש וראשונה להאמרת מחירי הדיור.
כמו פאריס באמצע המאה ה-19 זקוקה תל-אביב לראש עיר בעל חזון מרחיק ראות דוגמת ז‘ורז‘ הוסמאן שיחבר את הפרברים אל מרכז העיר באמצעות פיתוח רשת תחבורה אורבנית יעילה, מהירה ונוחה שתאפשר זרימת נוסעים מהפריפריה למרכז ובחזרה בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. תחבורה ציבורית מהירה ונוחה מקריית-שלום או משכונת-שפירא לבילוי בנמל תל-אביב ובחזרה צריכה להיות זמינה גם בשעות הקטנות של הלילה, וכך צריכה להיות גם התחבורה הציבורית ממתחם הרכבת במנשיה לשכונת התיקווה וליד-אליהו. כיום אין תחבורה ציבורית כזו שמקרבת את מרכז העיר לפריפריה.
15 שנה בראשות עיר הן פרק זמן מספיק לראש עיר לממש את חזונו. חולדאי הקדיש תשומת לב רבה לטיפוח השדרות הגדולות בלב העיר, והרחיב והאריך את הטיילת לאורך שפת הים. בשנים האלה גם צצו בעיר מגדלי מגורים יוקרתיים ויקרים מפז. עכשיו העיר זקוקה לראש עיר שידאג לכך שהשדרות והטיילת המטופחת לאורך שפת הים, ומוסדות התרבות והאמנות, יהיו מחוברים לאוכלוסיית השכונות, והעיר תציע מגורים ברי-השגה לצעירים שיימשכו אליה כמו שצעירים מכל העולם נמשכים כיום לברלין. תל אביב זקוקה לראש עיר שיעשה הכול כדי להשוות את תנאי החיים ואת איכות החיים בדרומה של העיר לתנאים ולאיכות החיים בצפונה. יש לשנות את סדרי העדיפויות, להנהיג סדר יום חברתי, ובעיקר ליישם תפיסה אורבנית שתביא לתחיית הפרברים המוזנחים ולהפיכת העיר ליותר ידידותית לצעירים וכתוצאה מכך – לכלל תושביה, ולא רק לעשיריה.
לא חייבים לחכות להידרדרות אורבנית כדי להבין שהגיע הזמן לתקן את הטעון תיקון בתל-אביב-יפו. הבחירה בין רון חולדאי לבין ניצן הורוביץ היא ההזדמנות לעשות זאת.
פורסם ב״הארץ״.