הטיסה המבוקשת בעולם היא במטוס מסויים של חברת ״אליטליה״. מי שמפנטז על פינוקים בשחקים, כדאי שיישאר על הקרקע. זה מטוס רגיל לגמרי. אין בר מעופף או אפילו חדר שינה עם מיטה זוגית. אין בזה צורך. מרתק שם בזכותו של נוסע אחד, ארגנטינאי: חורחה ברגוליו, הלא הוא האפיפיור פרנציסקוס.
הקאתולים לא צריכים להתרבות כמו ארנבים, אמר בטיסה ממנילה בשיחה על אמצעי מניעה. הפכנו את העולם לפח זבל גדול, קבע בטיסה לסיאול. ומי אני שאשפוט אותו? תהה בטיסה מברזיל בעניין כומר הומו. כתבי הוותיקאן נותרו פעורי פה. אלה הנושאים הכי נפיצים בכנסיה. בעבר, אמירות פחותות מאלה היו מחוללות פילוגים וגם שפיכות דמים.
מעבר לתוכן המרעיש, זה עצם הדיבור. רבים מהכתבים הללו צמודים שנים לאפיפיורים ומעולם לא זכו להציג שאלה למושאי הסיקור שלהם: מציאות בלתי נתפסת עבור כתבי הבית הלבן או הכתבים המדיניים אצלנו. כתוצאה מכך, גם הקוראים והצופים, כולנו, מעולם לא שמענו התייחסות אישית ממנהיגם של יותר ממיליארד מאמינים – איזשהו דיבור ישיר, אנושי.
המטוס ממריא השכם בבוקר. האווירה משוחררת. כדורגל ואיסלאם. הפלות והתחממות גלובלית. האיש מתעניין בכל. זו מדיניות. האפיפיור עובד, והציטוטים נורים כברקים מהמטוס. אפילו את המעטה האטום של הזירה הציבורית בישראל המרוכזת בעצמה, הוא מצליח לחדור, ועושה כותרות גם כאן.
שלא נתבלבל. הוא קלריקל שמרן: מתנגד להפלות, נישואים חד-מיניים או המתות חסד. אבל הוא פותח פתחים, בידיעה ברורה שמה שיחדור דרכם עלול להיות מנוגד לדוגמות הדכאניות שקודמיו גוננו עליהן בציפורניים שלופות.
אז מה הוא רוצה? להיות רלבנטי. הוא מבין, כמו שמבינים יותר ויותר פוליטיקאים בארה״ב למשל, שסוס הקרבות הוותיק של ״ערכי המשפחה״ ניגף בפני רוח הזמן. את הרלבנטיות הוא משיג בקידמה חברתית-סביבתית. זו הבשורה של הפאפא הדרום-אמריקאי הראשון.
לא העשירים צריכים לשלוט בעולם, הכריז. זה לא מסר חדש. כבר ישו דיבר על זה. אלא שפרנציסקוס לא מסתפק בצדקה הדתית החבוטה של פירורים לעניים, שרק מנציחה את המצוקה. עושה רושם שיש לו תפיסה של צדק חברתי. זה הבדל עצום. אבל האם מימסד דתי יכול בכלל לקדם צדק חברתי? הרי זו סתירה פנימית.
בנתיים זה חזק ומשפיע. כי בעצם אין היום מנהיג עולמי שמוביל את הגל הגדול הזה. אובמה, מרקל, פוטין, שי ג׳ינפינג ודיוויד קמרון, הם כולם באותה סירה. כולם לוביסטים של ההון הגדול והמזהמים הגדולים. לפעמים הם עצמם הבעיה. מפליא, אבל דווקא כומר ישועי הוא כיום הדובר הרהוט והלהוט בעולם על הקשר בין עוני לאי-צדק סביבתי וחלוקתי. כבר הצעד הראשון שלו – בחירת השם – היה מהפכני. הוא האפיפיור הראשון שבחר בשמו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, שהקדיש את חייו למאבק בעוני ולאהבת הטבע.
כרגע הוא ביבשת הבית שלו. אמנם לא חסיד של תיאולוגיית השחרור של הכמרים השמאלנים בדרום-אמריקה, אבל מצליף בניאו-ליברליזם ובמוסדות הפיננסיים העולמיים. אוצרות הטבע שייכים לכולם, הכריז באקוודור כאילו צעד לצדנו בהפגנת הגז האחרונה. ובין סלפי לסלפי, יש לו חידוש: ״משכנתא חברתית״ – זה מה שמוטל על מי שמתהלל בעושר מקפח.
אם ימשיך בדרך הזו הוא עשוי לחולל שינוי היסטורי בכנסייה, ואולי בתפקיד החברתי של הדת: להפוך אותה ממכשיר של מישטור שמרני, שמקדש סדר קיים לטובת המעטים הנהנים ממנו, לתנועת-מגן שכוללת גם שיוויון וצדק חברתי בעקרונות המוסר הבסיסיים שלה. וככל שיתקדם לשם, כך תתעצם ההתנגדות מצד בעלי האינטרסים. האם יצליח להרחיק לכת?