קשה להאמין שעוד לא עברו אפילו חודשיים מיום הקמת הממשלה המטורפת הזו. אני נזכר בחודשיים הראשונים שלנו, בממשלת השינוי. תקציב אמיתי יוצא לדרך (לא תקציב דמה בלי סכומים – לא יאומן! – רק כדי לעמוד בדד-ליין של החוק), תכניות עבודה בכל המשרדים, מדיניות ביטחון חדשה בעזה שהביאה שקט חסר תקדים, שורה של תיקונים לטובת האזרח – לא שבירת כלים והרס. ומעל הכל – ממשלה עניינית, רצינית, בלי כתבי אישום, ובלי שנאה והסתה.
עבדנו יחד. שמאלנים וימנים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים. אנשים שטובת החברה הישראלית לנגד עיניהם. בלי צעקות וצרחות, בלי גידופים, ובלי איומים והפחדות. פשוט עבדנו.
מולנו פעלה אז מכונת רעל אימתנית. הנאשם וסייעניו לא בחלו באמצעים. הם השיגו את מבוקשם. עכשיו הם בשלטון, ומה? מעולם לא היתה בישראל ממשלה כושלת כזו. הכלכלה בלהבות, השטחים בוערים, הרחובות רותחים, ידידי ישראל בכל העולם מזהירים ומתריעים.
אבל את הממשלה מעניין רק דבר אחד: לנטרל את מערכת המשפט כדי שהם יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם, להיות מעל החוק.
רק זה חשוב להם עכשיו: להגדיל את המימון וההוצאות של נתניהו ומשפחתו בשני הבתים שלו, למנות אנשים שהורשעו בפלילים, לבחור שופטים צייתנים שימלאו הוראות, ולפרק את היעוץ המשפטי במשרדי הממשלה. כל שר יעשה מה שבא לו, ייקח כסף כמה שבא לו, ימנה את מי שבא לו – למה צריך בכלל חוק ומשפט? זה מתאים לנתינים, לא לשליטים.
סגו השר אבי מעוז התפטר מתפקידו. ברוך שפטרנו מעונשו של החשוך הזה. האם זו האבן הראשונה שנופלת? הלוואי. אבל דווקא עכשיו חייבים לחזק את המחאה. אנחנו אזרחים, אנחנו רוצים שלטון תקין. לא נוותר ולא ניכנע. אנחנו רוצים ממשלה טובה וישרה לארצנו האהובה.