טראמפ שועט לבית הלבן, אבל ביידן עדיין יכול לנצח
ניצן הורוביץ
דונלד טראמפ נמצא עכשיו בעמדה מצויינת במירוץ לבית הלבן. במפלגה הרפובליקאית הוא מוביל בענק. המועמדים האחרים שם, כגון ניקי היילי, נראים כמי שטראמפ שתל במירוץ כדי שיהיה לו את מי לנגח ולזכות בסיקור תקשורתי – השיטה היחידה שהוא מכיר.
כשרק התחיל את ההרפתקה הפוליטית שלו, טראמפ התרברב שתומכיו כה נאמנים, שגם אם יעמוד באמצע השדרה החמישית בניו-יורק ויירה במישהו, הם ימשיכו להצביע לו. הוא צדק. שמונה שנים חלפו, והתמונה לא השתנתה. תומכי טראמפ מוכנים למחול על כל איוולת וכל זדון שהגיבור האהוב שלהם ביצע או יבצע. בעצם, התיאור הזה לא מדוייק. בעיני תומכיו, והם אומרים את זה בגלוי ובגאווה, האישומים נגד טראמפ, השערוריות – כל אלה רק מחזקים את הערצתם.
הנה דוגמא אופיינית: נגד טראמפ עלו אינספור תלונות על הטרדות ותקיפות נגד נשים. הוא עצמו סקסיסט בוטה. התפרסמו אפילו הקלטות שלו מתרברב כיצד כפה את עצמו על בחורות צעירות. האשמות כאלה היו מחסלות כל מועמד אחר. אבל טראמפ צולח את העניין בקלילות.
פגשתי הרבה תומכות של טראמפ לאורך השנים, ושאלתי איך הן מוכנות להצביע לאיש נקלה כזה. התברר שזה זה לא מפריע להן כלל. חלקן טענו שמדובר בעלילות ושקרים, וחלקן אמרו שכל הגברים כאלה וטראמפ לפחות לא מסתיר… בכל אופן, גם בקמפיין הראשון מול הילארי קלינטון, וגם בפריימריז הנוכחיים מול ניקי היילי, טראמפ יורד נמוך, הכי נמוך, ותומכיו ותומכותיו עולצות וצוהלות.
תלי תלים של ניתוחים ומחקרים נברו בקמפיינים של טראמפ. ההסברים המקובלים להצלחתו מתמקדים בהשפעה הקטסטרופלית של הרשתות החברתיות, בהקצנה ובאווירת הקונספירציות שהן יוצרות, ובמשבר הקפיטליזם שמעמיק את הקיטוב החברתי ויוצר שכבות של ממורמרים. אל מול אלה, הדמוקרטיה הליברלית הוותיקה מתקשה להתמודד ומאבדת אחיזה בשורה של מדינות, גם בישראל.
במקרה של טראמפ יש עוד סיבה להצלחתו: המועמדים מולו. המפלגה הדמוקרטית דבקה במועמדים שחוקים ובעיקר מימסדיים. הילארי קלינטון וג'ו ביידן הם דוגמאות מובהקות. זה לאו דווקא עניין של גיל, וטראמפ בן ה-77 הוא ההוכחה, אלא הזיהוי המוחלט עם המערכת הוותיקה והמימסד המפלגתי העבש. עד כדי כך שרבים מתומכי הדמוקרטים, בוודאי צעירים, מתקשים להצביע להם. הרי ביידן נמצא בפוליטיקה מאז 1969(!). הוא כיהן כסנטור 35 שנה, היה סגן נשיא שמונה שנים ונשיא ארבע שנים. לעומתו, טראמפ מסתער על הבחירות חדור תחושת נקם על "הדחתו". רבים מתומכיו משוכנעים שניצח את ביידן, אך נצחונו נגזל בידי הדיפ-סטייט. עכשיו הם נחושים לנצח.
במחנה הדמוקרטי אין הרבה התלהבות, אבל העסק ממש לא אבוד ומי שטוען שנצחון טראמפ הוא בלתי נמנע, הוא תבוסתן ובעיקר בעל זיכרון קצר. טראמפ הנפוח כבר הובס על-ידי "ג'ו הישנוני" בפעם שעברה. יותר מזה: הוא היה הנשיא האמריקאי הראשון מזה 28 שנה שהפסיד בבחירות. לא "בלתי מנוצח" ולא "מלך".
ביידן הביס את טראמפ באמצעות קמפיין יעיל וממושמע, אבל לא בנוק אאוט. 70 מיליון איש הצביעו לטראמפ – שמונה מיליון יותר מאשר ב-2016. ביידן ניצח בזכות יתרון מזערי של כמה אלפי קולות במספר מדינות מפתח. בדיוק כמו שטראמפ ניצח את הילארי קלינטון ארבע שנים קודם. הקולות האלה יכולים בקלות לעבור מצד לצד, וזה עלול לקרות עכשיו. כך שהעסק לגמרי פתוח. מה שחשוב להבין הוא שיש דרכים להתמודד עם אויבי הדמוקרטיה.
טראמפ כבר נפסל מהתמודדות במספר מדינות בגלל מעורבותו בהסתערות על הקונגרס – המרדה לכל דבר ועניין. יש נגדו גם אישומים כי פעל להטות את תוצאות הבחירות. אמנם תומכיו מגיבים בבוז מוחלט, אבל יש ראיות רבות לנסיונות למנוע בכוח את העברת השלטון. סביר להניח שזה לא מה שימנע ממנו את ההתמודדות ובית המשפט העליון יאפשר לו לרוץ, אבל הנתיב הזה חשוב. חשיפת המזימות הללו מסייעת להמרצת מצביעי נגד.
במקביל למאבק המשפטי, יש דוגמאות בעולם למערכות מוצלחות נגד פופוליסטים ודמגוגים מסוגו. בברזיל למשל, הובס בולסונארו בן דמותו של טראמפ, על-ידי לולה הוותיק. בפולין הצליחה האופוזיציה של מספר מפלגות להביס את הממשלה האנטי-דמוקרטית שנחשבה לחזקה מאוד. בשני המקרים, המוני מצביעים הבינו כי אם לא ייצאו לקלפיות, ארצם תיקלע לקשיים חמורים וגם חייהם יושפעו מכך.
רכיב חשוב הוא גיוס של החברה האזרחית. בפולין ארגונים שונים הובילו קמפיינים להבאת מצביעים לקלפיות – בעיקר נשים וצעירים. בארה"ב זה קריטי. שיעור ההצבעה נמוך מאוד, הצעירים לא נלהבים מהצמד ביידן-האריס, ואילו תומכי טראמפ טעונים באנרגיות. ככל שיותר נשים, יותר צעירים ויותר שחורים יצביעו במדינות המפתח, התפלגות הקולות תשחק לידי הדמוקרטים.
יש עוד עניין דרמטי. הפופוליזם הקיצוני מולך ברשתות. קשה להתחרות בטראמפ בזירה הזו. נקודת התורפה שלו היא השטח והארגון. בפולין, האופוזיציה נכתשה בתקשורת שבשליטת הממשלה. אבל המפלגות עבדו בשטח והגיעו לאנשים פיזית. המקבילה האמריקאית היא עבודה פוליטית דרך ועדי עובדים, ארגוני נשים וארגוני מיעוטים. ביידן מכיר אותם לעומק. זה אולי יתרונו היחיד מול הג'ורה של טראמפ. אם ינהל היטב את השטח הדמוקרטי – הוא יוכל לנהל קרב בלימה מוצלח ולהסיר את האיום הגדול על אמריקה והעולם.
ולכל אלה בישראל שמשום מה מתגעגעים לטראמפ, נזכיר רק זאת: בימים הקשים ביותר שלנו, מייד לאחר 7 באוקטובר, טראמפ בחר דווקא ללעוג לישראל על חולשתה, לשבח את חיזבאללה ולהתפעל מהיוזמה של חמאס. טראמפ לא חבר והוא האחרון שאפשר לסמוך עליו בשעת חירום. למרבה המזל לא הוא ישב בבית הלבן ב-7 באוקטובר, ויש לקוות שגם לא יחזור לשם.
פורסם ב"הארץ".