הכי מצחיק שהם קוראים לנו ״אנרכיסטים״. כבר חודשים ארוכים השלטון בישראל מכרסם את עצמו. בגלל התנהלות עבריינית של ראש הממשלה וחבורתו, הממשלה לא מתפקדת, לא מושלת. זה התחיל הרבה לפני הקורונה. כבר שנתיים בלי תקציב מדינה, שלוש מערכות בחירות בזו אחר זו, הקפאת כל המינויים הבכירים…
כאשר נחת כאן הווירוס, הוא מצא קרקע מזון פוריה: ממשלה משותקת, לכודה בידי נאשם בעבירות פשע, שלא מסוגלת לבצע מדיניות יעילה למאבק במחלה. לנתניהו לא אכפת מהקורונה. הוא עסוק באופן אובססיבי בהתחמקות ממשפטו ובהישרדותו האישית. את המחיר כולנו משלמים, וזה מחיר של שנים.
לעתים קרובות יותר ויותר, נראה שחוסר ההגיון, הברדק, ההפקרות הפושעת, הם מכוונים. פרופ׳ דני גוטוויין ידידי מכנה את זה ״הפוליטיקה של הכאוס״: ״אי הבהירות של ההנחיות היא א-ב של ערעור הדמוקרטיה והחלפתה בשלטון סמכותני-אדנותי. המצב המשפטי מעורפל הופך את כולם לעבריינים, מה שמאפשר לשלטון להפעיל כוח בעילות חסרות בסיס חוקי, ששוב אינו ברור. זו גם הסיבה לערעור הסמכות המקצועית-רפואית והחלפתה בגחמות פוליטיות.״
הוא צודק. ובמצב כזה האזרח ההגון שואל את עצמו – מה אני עושה? איך אני פועל מול חוקים שדגל שחור מתנוסס מעליהם, כמו החוק לאיסור הפגנות. ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שהעבירה חוק כזה בחסות משבר הקורונה. מה המשמעות של חוק כזה, האם חובה לציית גם להוראות רודניות ומזיקות שאין להן שום קשר למאבק בקורונה? בשאלה הקריטית הזו, קיימנו השבוע דיון מאלף על ״גבולות הציות״ בהשתתפות זהבה גלאון, סדי בן שטרית, פרופ׳ נטע זיו, ואנוכי. ממליץ לכם לצפות בדיון כולו. תקדישו לזה שעה בערך, ולא תתאכזבו.
ועכשיו לעניין הכי חשוב: איך יוצאים מהמשבר. זה עניין קריטי שמאפיל עכשיו על כל סוגיה אחרת. אם לא תהיה תכנית כלכלית שיוצרת אופק לצמיחה, אנחנו נשקע במיתון ובעוני של שנים. אם לא תבוצע תכנית חירום לאומית לשיקום מערכת הבריאות, יהיה מחיר נורא בחיי אדם. מרצ היא המפלגה היחידה שמציגה תכנית כלכלית מגובשת ושורה של המלצות לשיקום מערכת הבריאות. כיצד אני יודע מה נחוץ למערכת הבריאות? כי אני מקפיד לבקר כל שבוע בבית חולים אחר, ולשמוע ישירות מהמנהלים ומהצוות מה ואיך צריך לעשות. השבוע הייתי ברמב״ם, במחלקת הקורונה שפועלת בתוך החניון התת-קרקעי של בית החולים. זה היה ביקור מאלף, שהמחיש לי ממש מול העיניים עד כמה הממשלה מנותקת ואטומה.
אסור לשכוח גם את העובדים ואת העסקים הקטנים. זה לא פחות קריטי מהמשבר הבריאותי. התמוטטות המונית של העסקים הקטנים, אבטלה כרונית, חסרת תקווה, של מאות אלפי אנשים, תמיט עלינו אסון, וגם לו יהיה מחיר בחיי אדם. למרבה הזוועה, הממשלה הכניסה אותנו לסגר שני בלי תכנית כלכלית. קשה להאמין, אבל זו האמת. והתוצאה היא שרבים מאלה שעוד הצליחו איכשהו לשרוד את הסגר הראשון, בקושי מחזיקים עכשיו את הראש מעל המים.
חובה עלינו להשקיע בחזית הכלכלית-חברתית את אותו מאמץ שמושקע במאבק בקורונה, כי בלי חברה חזקה אין עתיד. מרצ כמפלגה סוציאל-דמוקרטית מציבה את העניין הזה בראש סדר העדיפויות. במאבק הזה אנחנו פועלים מהכנסת ועד השטח. הנה דוגמא: מסעדה ביתית קטנה ברמת גן, בשם ״ג׳מילה״, שנתקלת בבירוקרטיה ואטימות בלתי נסבלות, לא מקבלת שום סיוע, שום תמיכה. יש אלפי עסקים קטנים כאלה, שהממשלה גוזרת עליהם מוות. כדי לעורר את המודעות, הגעתי לשם עם צוות ערוץ 12, במסגרת ״תכנית סיוע״ – אתם מוזמנים לצפות וגם להעביר לי פרטים של עסקים קטנים נוספים שזקוקים לעזרה דחופה.
כל הפעילות הזו, וכמובן המחאה הכל-כך חשובה ומעוררת התקווה, התנקזה לראיון מקיף אמש בתכנית ״אופירה וברקוביץ׳״. אל מול מופע האימים שם של מירי רגב, שהמחישה את המשמעות של מדינה שנשלטת על-ידי משפחת פשע, הצגתי את הפעילות והתכנית שלנו למאבק נחוש וממוקד בבעיות הכי בוערות של החברה הישראלית עכשיו. כוחה של מרצ הוא בערכים וברעיונות שלה. אנחנו דבקים באידיאולוגיה שלנו, שנחוצה היום לישראל יותר מתמיד, וגם מציעים פתרונות מעשיים. אין לנו פריבילגיה לעמוד מן הצד, כשהחברה הישראלית קורסת. אנחנו צריכים להיות במחאה, להיות עם הצוותים הרפואיים, להיות עם המובטלים והעסקים הגוססים, וכמובן להביא את הקולות האלה לכנסת ולתקשורת.
חזק ואמץ לכל המפגינות והמפגינים. נתראה הערב על הגשרים, בצמתים בכיכרות – מאילת ועד קריית שמונה!