יום אחד שמעתי צעקות נוראיות מהרחוב. רצתי למרפסת וראיתי מישהו רודף אחרי בנאדם, תופס אותו, ומכה בו חזק באיזה קרש או מקל גדול. צעקות, קללות, וכבר היה דם. צעקתי מייד שיפסיק, עוד שכנים יצאו למירפסות, ואני רצתי למטה.
בדרך, מהמדרגות, התקשרתי למשטרה. היה צריך להמתין, ואז ענתה מוקדנית בקול מנומנם. ביקשתי שישלחו מהר ניידת, אבל היא התחילה לשאול פרטים, קודם כל עלי, ובאיטיות. הסברתי שאדם שוכב פצוע, התוקף עוד בסביבה ואפשר לעצור אותו. בתגובה היא שאלה אותי אם זה "בן מיעוטים". אמרתי לה שאין לי מושג מי האיש ומה מוצאו, ולמה זה בכלל משנה, והפצרתי שתשלח שוטר כי התקיפה נראתה לי קשה. אבל שוב היא שואלת "זה בן מיעוטים"?
כשהגעתי למטה, בעודי מדבר עם המשטרה, התוקף כבר עזב כמובן. ומתי הגיע שוטר? אחרי כמעט שעה… ואז גם הפצוע כבר לא היה שם.
התקיפה שראיתי התרחשה מול הבניין שלי במרכז ת"א, ממש מאחורי העירייה. ברחוב הראשי הצמוד עוברים שוטרים כל הזמן ויש כמובן גם שלל פקחים באופן קבוע. הרי באזור הזה מספיק שחונים כמה דקות במקום אסור, ותיכף חוטפים דוח. אז מדוע בנושאי ביטחון אישי המענה כל כך כושל? ואם ככה זה במרכז העיר הגדולה, אני תוהה מה קורה בישוב מרוחק. מתי לשם מגיעה המשטרה?
נזכרתי במקרה העגום הזה, כששמעתי השבוע את השר לביטחון הפנים משתלח ב… ארגוני זכויות האדם. מכוניות מתפוצצות, עבריינים מחסלים בסגנון המאפיה, "משפחות פשע", וכרגיל גם שלל דיווחים על זקנים שהותקפו באכזריות ברחוב על-ידי בריונים עלובים. ואיפה הבעיה לדעת השר? בארגוני זכויות האדם. למה? כי הם עלולים חס וחלילה להתנגד לדרישתו לתת למשטרה סמכויות כמו שיש לשב"כ במאבק בטרור. כגון מעצרים ללא משפט (המכונים "מעצרים מנהליים"), כגון כליאה חשאית, בידוד, ומניעת יצוג משפטי.
אין בכלל ספק, שהפשיעה מרימה ראש. וכן, למרות שעבריינים נהנים פה מיחסי ציבור של גיבורי תרבות, זה בהחלט טרור. אבל מעצרים מנהליים, מניעת קשר עם סניגור? מי שחושב שזה הפיתרון, טועה ומטעה. כי זה מה שנקרא לחפש את המטבע מתחת לפנס, לא איפה שאיבדת אותו.
מאז שנבחרתי לכנסת, העליתי את העניין הרבה פעמים, וביתר שאת בקמפיין שלי לראשות העיר תל-אביב-יפו. גם מול צמרת המשרד לביטחון פנים והמטה הארצי. הם רק הסבירו לי עד כמה אני צודק והמצב אפילו חמור יותר: "אין מספיק שוטרים, אין רכבים, אין אמצעים טכנולוגיים…"
התיקצוב של המשטרה הוא בגירעון קשה אבל גם במסגרת האילוצים הקיימים, סדרי העדיפויות והמענה צריכים להיות אחרים לחלוטין. צריך שיהיה ברור לכל אחד, שמעשה אלימות ייתקל בתגובה מהירה ביותר. אחרת, ואנחנו כבר רואים את זה כיום, נשבר האמון של הציבור במשטרה ובמערכת החוק בכלל.
הרבה יותר מדי פעמים אני שומע, מאנשים שפונים אלי בכל מיני עוולות ומצוקות, שהם בכלל לא טרחו להתלונן במשטרה. ומדובר במקרים של עבירות חמורות. מכות, איומים, נזק לרכוש… בשביל מה? מה כבר המשטרה תעשה? הם שואלים אותי.
לא מזמן קיבלתי מכתב מאדם שהותקף במקום בילוי. הוא דווקא פנה למשטרה, אבל שם התייחסו בזילזול, אפילו בלעג. האיש קיבל את הרושם, שהוא היה צריך להיפצע קשה, כדי שיטפלו ברצינות בתלונה שלו.
אלימות זו מחלה. והאיום שלה ממשי ביותר. אז הנה הנתונים, ותגידו בעצמכם אם המדינה ממלאת את חובתה: תקציב המשטרה הוא רק 2% מתקציב המדינה. זאת למרות שמשטרת ישראל מטפלת גם בעניינים שמשטרות אזרחיות אחרות עוסקות בהם פחות, כמו מהומות, טרור, והגנת העורף. כדאי שנבין באיזה מצב אנחנו נמצאים: בישראל יש שניים וחצי שוטרים על כל אלף תושבים – פחות מברוב מדינות אירופה. במדינה כמו צ'כיה, למשל, בסך הכל מדינה שלווה יחסית, מספר השוטרים לנפש כפול מאשר בישראל.
גם הנתונים הללו לא משקפים את התמונה האמיתית. במיגזר הערבי למשל. המשטרה נמנעת מלהתערב שם בפשיעה שביישובים היהודיים נחשבת בלתי נסבלת, והאזרח משלם את המחיר.
אז מה עושים? הצגתי שורה של הצעות מעשיות מאוד שהיישום שלהן יביא לתוספת בשטח של כאלף שוטרים תוך זמן קצר. למשל: צמצום מטות לטובת השטח, הסטת תקציבים, שיפור שכר השוטרים, שיתוף קהילתי…
יש פתרונות טובים, אבל הם לא מיושמים כי הבעיה היא בתפיסת יסוד שרואה בביטחון האישי עניין משני ואפילו שולי ביחס לאיומים "הגדולים", המכונים "ביטחוניים". ההבחנה הזו מופרכת וגורמת לפגיעה קשה ביותר. יש לה כמובן בסיס פוליטי עם משמעות כספית אדירה. דוגמא: מאז קום המדינה נהרגו יותר ישראלים בתאונות דרכים מאשר בכל המלחמות והפיגועים גם יחד. אלא שהתקציב למניעת תאונות הוא מזערי עד גיחוך בהשוואה לתקציבי הצבא.
האם צריך להסיט תקציב ממשרד הביטחון למשטרה? בהחלט כן ובסדר גודל משמעותי. האם הרשות המקומית צריכה לקבל סמכויות כדי לטפל בעבירות תנועה בעיר ולאפשר למשטרה להתמקד במיגור האלימות? כמובן. לא צריך מעצרים מינהליים, צריך כסף. אם זה "טרור", ואם זה איום חמור על החברה, אז בבקשה: שיתנו למשטרה את התקציבים והאמצעים שיש למערכת הביטחון על זרועותיה השונות. האם זה יקרה בממשלת ביברמן-לפיד-בנט? כנראה שלא. מה כן יקרה? יתעסקו, שוב, בארגוני זכויות האדם. זה הרי האיום הגדול…
ומי שלא רואה את ההקשר הכללי ולא מבין את המשמעות, הנה מה שבעיני יכול להיות תמצית החוקה שאין לנו: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף, למען תחייה וירשת את הארץ…" (דברים ט"ז)
להתראות, ניצן