חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983, קובע כי "במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני הכשרות בלבד". מאחר שהגדרת המונח "דיני כשרות" אינה ברורה, בפועל נמתח הגבול, וכתוצאה מכך, נשקלים שיקולים אשר אינם קשורים לכשרות המזון המוגש או הנמכר במקום, כגון: פתיחת בתי אוכל בשבת, הצגת מופעים לא צנועים במקום, עריכת טקסים לא לפי ההלכה היהודית ועוד.
הצעת התיקון באה לקבוע כי תעודת ההכשר תינתן לבית אוכל בהתחשב אך ורק במידת כשרותו של המזון, ברוח פסיקתו של בית המשפט העליון, אשר קבע בבג"ץ 8735/06 קומפורטי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל (טרם פורסם), כי החלטות מועצת הרבנות הראשית ורב העיר אשדוד להתנות בתנאים, שאינם שייכים לדיני כשרות המזון, את מתן תעודת הכשרות לעסקה של העותרת, התבססו על שיקולים שאינם בגדר הסמכות המוקנית להם בחוק איסור הונאה בכשרות.