כשיצא את שערי האוניברסיטה, בחר המאצ׳ו הצעיר מלנינגרד בקריירה מבטיחה: ״הוועד לביטחון המדינה״, הידוע יותר בראשי התיבות ק–ג–ב. ולדימיר פוטין העפיל בהתמדה בשדרת הפיקוד של ארגון הדיכוי והביון הגיע לדרגת סגן אלוף. תפקידו המשמעותי האחרון היה במזרח–גרמניה, בשיתוף פעולה עם השטאזי המקומית שצדה את מתנגדי המשטר ופעילי הדמוקרטיה. האם חקר/עינה/היכה אותם במו ידיו השריריות שהוא חושף לראווה בצילומים מוקפדים ממסעות הציד הנשיאותיים שלו, או שרק העביר את פקודות הכליאה, הגירוש, והאישפוז בכפייה?
״לפעמים אני תוהה האם פוטין הוא אכן אנושי, או אולי רק איזו צלמית מתכתית קפואה. אם הוא אנושי, הדבר אינו ניכר״, כתבה אנה פוליטקובסקיה, העיתונאית הרוסיה שנרצחה. היתה לי הזכות להוסיף את אחרית הדבר העגומה לספרה האחרון, ״רוסיה של פוטין״. הספר הזה עלה לה בחייה. לי הוא העניק עוד הזדמנות לעמוד על טיבו של המשטר שמשגר עכשיו חיילים וטילים להציל את בן חסותו, רוצח ההמונים בשאר אסד.
יש כאלה בצמרת הישראלית שמפלרטטים עם פוטין. רבים אחרים כאן מעריצים אותו. איזה גבר! בעיניהם, ארה״ב היא כבר לא בחירה אוטומטית. גם בגלל שיש להם חשבונות מפוקפקים עם אובמה, וגם בגלל שהדמוקרטיה מעצבנת אותם.
זה משחק מסוכן. יותר משהוא מעיד על עוצמת פוטין, הוא מעיד על חולשת ישראל. למדינה דמוקרטית לא אמורה להיות התלבטות: פוטין לא יכול להיות אופציה בשבילה. אבל במדינה שהדמוקרטיה שלה נמצאת בסימן שאלה, שבעיני הנהגתה ערכים דמוקרטיים וזכויות אדם הם איום מסוכן, פוטין קורץ.
במיוחד מפתה הפוטיניזם, השלטון הדכאני שרודף יריבים פוליטיים וכל מי שמעז לצייץ בתקשורת, בתרבות ובעולם העסקים. מי מעריץ את הפוטיניזם? אלה שעמוד השדרה הדמוקרטי שלהם עקום, שרואים בחופש הביטוי והיצירה סימן לרפיון וניוון. מפלגות ימין קיצוני כגון ״החזית הלאומית״ בצרפת, סוגדות לו. גם שר התקשורת שלנו בוודאי מתקנא בו. מה חשובה איכות החיים של האזרח הקטן, ולמה לטפל בפערים חברתיים עצומים? העיקר לשמור על זקיפות הקומה הלאומית. וכמובן, להשתיק את הביקורת. הרי זה נשק בידי אוייבי המדינה. אופוזיציה, ארגוני זכויות? חבורה של בוגדים. טיפוח הכבוד הלאומי הוא היעד המוצהר, ועל הדרך, ככה בקטנה, גם שימור השלטון בידיים הנכונות. זה עולם המושגים הפוטיניסטי.
״אבל פוטין הוא היחיד שמטפל בטרור האיסלמי״, מריירים הביטחוניסטים. אז זהו, שלא. מי שמפציץ את דאעש בסוריה ועיראק זו בעיקר ארה״ב והקואליציה המערבית שהיא מובילה. רק חלק קטן מהתקיפות של רוסיה היה נגד מטרות דאעש. מקרה? טעות? לא ולא. פוטין תוקף בעיקר את ארגוני האופוזיציה הסורים המתונים, הפרו–מערביים. זו המומחיות שלו עוד מלנינגרד ודרזדן.
פוטין שעומד מול קריסה כלכלית מבית, מנסה להציל את שלטון אסד ולהבטיח לרוסיה חוזי נשק ובסיסים במזרח התיכון, ובעיקר לבנות מנוף לחצים מול המערב שהטיל עליו סנקציות עקב התוקפנות באוקראינה. הוא לא שחקן שח גאוני, אלא מהמר כפייתי שרק מגדיל את סכומי ההימור בתקווה לעשות את המכה שאף פעם לא מגיעה.
כשפוטין פלש לקרים, ישראל לא השתתפה בדיון החירום באו״ם. ארה״ב זעמה וישראל שלפה תירוץ: משרד החוץ היה בשביתה. שום גורם רציני לא קנה את זה. ישראל פשוט לא רצתה לקחת צד. זו לא דיפלומטיה מתוחכמת. זו איוולת שגובלת באובדן דרך. היא מעידה על מצפן בינלאומי משובש ובעיקר על מצפון פנימי שחוק.
פורסם ב״הארץ״.