״ג׳ו הישנוני״ בדרך לבית הלבן?

אם הבחירות לנשיאות בארה״ב היו נערכות עכשיו, טראמפ היה מנצח, ואפילו בקלות. אמנם סקרי האהדה והערכת התפקוד, מעניקים לו אחוזים נמוכים (37% בלבד בסקר מסוף אפריל), אבל מספיק להיזכר מה הראו הסקרים לפני הבחירות האחרונות, ולהציץ לרגע לכיוון הדמוקרטים, כדי להבין שטראמפ, לפחות בשלב הזה, משחק לבדו על המגרש הפוליטי.

מבין 21 (!) הדמוקרטים שכבר הכריזו על מועמדות, איש אינו מצטייר כבעל משקל כבד דיו כדי להתמודד מול טראמפ ולהביס אותו. שני המובילים בסקרים הם ג׳ו ביידן וברני סנדרס. כל השאר משתרכים הרחק מאחור. ביידן וסנדרס הם סוסים ותיקים, הבעיה שהם ותיקים מדי. בעת הבחירות הם יתקרבו לגיל 80 ויהיו המועמדים המבוגרים ביותר אי פעם. טראמפ אמנם צעיר מהם בארבע או חמש שנים בלבד, אבל כבר התחיל לנגן על העניין בחביבות האופיינית לו: ״אני פשוט מרגיש כמו אדם צעיר״, צהל הנשיא. ״אני כל כך צעיר, אני לא מאמין. אני אדם צעיר ונמרץ. אני מסתכל על ג'ו (ביידן), אני לא יודע לגביו, אני לא יודע. לעולם לא אומר שהוא זקן מדי״…

לתיאור הנלבב הזה צירף טראמפ גם כינוי: ״סליפי ג׳ו״ – ג׳ו הישנוני. הוא חוזר על כך פעם אחר פעם וזה תופס במידה מסויימת, כי ביידן הוא לאו דווקא רדום, והוא אפילו בעל לשון משתלחת, אבל הוא שחוק. ביידן הוא ״קאלטע לוקשן״ (אטריות קרות), בלשונו של עסקן יהודי במפלגה. שמונה שנים סגן נשיא ועוד 36 שנה סנאטור – פרצוף נצחי במסדרונות הכוח של וושינגטון. הוא אפילו התמודד כבר פעמיים לנשיאות. איזו בשורה חדשה יכול להביא מישהו עם קריירה פוליטית כל כך ארוכה? אולי זו הסיבה שביידן מנסה להתנתק מקשריו למימשל הקודם וביקש מאובמה לא להביע בו תמיכה פומבית.

יש לביידן עוד בעיה: טענות על התנהגות טורדנית כלפי נשים, מה שפעם כינו ״שליחת ידיים״. אמנם הוא ניצב מול טראמפ, שנגדו התלוננו יותר מ-20 נשים על פגיעות ותקיפות מיניות, ובניגוד אליו, ביידן כבר מצא לנכון להבטיח שיכבד את ״המרחב האישי״ של נשים סביבו. אבל אין שום ספק שהעניין הזה יצוץ מחדש במהלך הקמפיין. אפשר לסמוך על יריביו של ביידן במפלגה, וכמובן על טראמפ עצמו, שלא יחמיצו את ההזדמנות להציג אותו כאשמאי זקן. בשורה התחתונה, ביידן מתקשה להלהיב. הוא מנסה לרצות את כולם וגם הפעם, כמו בהתמודדויות הקודמות שלו, המסר שלו עמום.

סנדרס, לעומת זאת, הוא סיפור אחר לגמרי. המסרים שלו חדים, רדיקליים, והוא מעורר התלהבות אמיתית בקרב תומכיו. לפחות מבחינה אחת, יש לסנדרס יתרון: הוא כבר גייס סכומי עתק – כמעט הכל מתרומות קטנות של המוני אזרחים. השאלה הגדולה היא האם יש לסוציאליסט אדום שכזה מספיק תמיכה כדי לצלוח את הפריימריז.

טראמפ, לעומתם, כבר אוחז היטב במושכות. בניגוד מוחלט לעוינות שספג מהמפלגה במירוץ הקודם, הפעם היא כולה מלוכדת סביבו. כנראה שהרפובליקאים אפילו לא יערכו פריימריז. במהלך החודשים הארוכים בהם הדמוקרטים יקיזו דם בפריימריז, טראמפ ייהנה מכל רגע. הוא אמנם לא קיים את רוב הבטחותיו, אבל בוחריו מרוצים ממנו. עניין החומה למשל – טראמפ לא הצליח לבנות חומה על גבול מכסיקו, אבל כן הצליח לשכנע את בוחריו שהוא התאמץ לעשות זאת. דוגמא נוספת: טראמפ הבטיח להחזיר לאמריקה את המפעלים שעברו לסין. הוא לא הצליח בכך, אבל כן שינה את המדיניות האמריקאית כלפי סין ומפעיל עליה לחץ כבד לשנות את כללי הסחר. במצב כזה, צריך לקרות לדמוקרטים סוג של נס, כדי שיצליחו למנוע מטראמפ קדנציה שניה בבית הלבן.

פורסם ב״ליברל״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *