שלום עלי עכשיו

״אני לא רוצה לקיים את נבואת הורי שהחיים הם מלחמה״, כתב יהודה עמיחי. והנה – אלה הם חיינו כאן. בסיומו של שבוע עם שיאים של ציניות ושקרים, פוליטיקה עלובה, בעיקר שבוע עם דם ופחד והמון שנאה, התקווה להנהגה ראויה הולכת ונמוגה.

היתה לגנץ הזדמנות (ועדיין יש לו, אם ירים ראש) להקים ממשלה הגונה, ממשלת שינוי. אך הוא וצמרת כחול-לבן נופלים בסתירה הפנימית שמטילה עליהם צל כבד מאז הקמת הרשימה הזו, ועכשיו נחשפת במלוא עוצמתה. לאורך כל הבחירות הם נשבעו להעיף את ביבי. זו היתה משאת הנפש הכי ברורה של מצביעיהם: לשלוח את ביבי הביתה. אבל באותה נשימה ממש, הם הצהירו והבטיחו ״ממשלת אחדות״. אחדות עם מי? עם הליכוד. בפעם האחרונה שבדקתי עומד בראש הליכוד אחד בנימין נתניהו ואין לו שום כוונה לנטוש. אגב, יש לו גם בלוק, וגם אותו אין לו שום כוונה לפרק. למה לו?

המונים, ביניהם רבים מחבריכם וקרוביכם, עצמו עיניים ובלעו את הפרדוקס הזה בשקיקה. איך? באמצעות כל מיני משאלות לב, מופרכות לחלוטין, כגון ״יהיה מרד בליכוד״ או ״תהיה אחדות בלי ביבי״. עכשיו הסתירה הזו מתפוצצת לכולנו בפנים. אין ליכוד בלי ביבי, ואין ״אחדות״ בלי ביבי (וראשון בראשות הממשלה).

בכלל, על איזו אחדות מדברים פה? הרי הימין רוצה סיפוח, הדתה, כפייה, וכדי לעשות את כל זה הוא צריך לרמוס את הדמוקרטיה, כמו שהוא עושה כבר שנים. ומה כחול-לבן רוצים? הם אמורים לרצות את ההיפך, אבל זה לא ממש ניכר. הם מתקשים להיחלץ מדיבוק ״האחדות״ כאילו מדובר באיזו תעודת יושר שמעידה עליהם שהם חלילה לא שמאלנים ואוהבי ערבים. לכן, גם ממשלה חלופית, בראשותם, הם לא מצליחים לעשות. הם תועים בישימון הפוליטי, נופלים לכל ספין ולכל פח שטומן להם נתניהו. השבוע היו כמה וכמה פחים ומלכודות כאלה – מהכנסת ועד עזה – ולכולם בלי יוצא הכלל, נפלו בכחול-לבן כאילו מדובר בחבורת ילדים שצועדת מכושפת בעקבות חלילן מרושע אל התהום.

זו החמצה עצומה, במימדים היסטוריים. יש אפשרות, ואני אומר לכם את זה במלוא האחריות, לעשות ממשלה בהובלת כחול-לבן ובלי ביבי. ממשלה אתנו, עם העבודה, וכן – בתמיכת הרשימה המשותפת. מי שקלט הכי טוב את הפוטנציאל שיש כאן, היה כמובן ביבי. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו – את חושיו הפוליטיים המחודדים. והוא עשה הכל, אבל באמת הכל, כדי לפצפץ את האופציה הזו. לצערי, כחול-לבן בלעו את גלולת הרעל שלו. ידעו מה בולעים, ובכל זאת בלעו.

מה המסקנה מכל זה? אם הולכים לבחירות, ויש סיכוי גדול שהולכים לבחירות, אסור להצביע למפלגות כאלה. הן אולי נראות מרשימות מבחוץ, אבל ברגע האמת הן לא מסוגלות לספק את הסחורה כי אין להן עמוד שדרה אידיאולוגי. הרי אם השמאל היה בעל משקל גדול יותר עכשיו, כחול-לבן היתה מוכרחה ללכת לממשלת מרכז-שמאל, ולא רצה ישר לליכוד. אז אם אתה ימין – תצביע לימין; אם אתה שמאל – תצביע לשמאל. אל תצביע למישהו שאתה לא ממש יודע מה הוא רוצה, ובעיקר אל תצביע למי שמוכר לך חתולים בשק.

התחלתי עם עמיחי, וגם אסיים. בספר שיריו האחרון, "פתוח, סגור, פתוח” (הוצאת שוקן) – נמצא השיר היפה הזה – ״אני עליו השלום״.

אֲנִי, עָלָיו הָשָׁלוֹם, אֲנִי הַחַי אוֹמֵר עָלַי הָשָׁלוֹם
אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם כְּבָר עַכְשָׁיו בְּעוֹדֶנִּי חַי.
אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְחַכּוֹת כְּמוֹ אוֹתוֹ הֶחָסִיד שׁבִּקֵשׁ רֶגֶל אַחַת
מִכִּסֵּא הַזָּהָב בְּגַן עֵדֶן. אֲנִי רוֹצֶה כִּסֵּא אַרְבַּע רַגְלַיִם
כָּאן. כִּסֵּא עֵץ פָּשׁוּט. אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם עָלַי עַכְשָׁיו.
חַיַּי עָבְרוּ עָלַי בְּמִלְחָמוֹת מִכָּל הַמִּינִים: קְרָבוֹת חוּץ
וּקְרָבוֹת בִּפְנִים, קְרָבוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים וְהַפָּנִים
הָיוּ תָּמִיד הַפָּנִים שֶׁלִּי, פְּנֵי אוֹהֵב וּפְנֵי אוֹיֵב.
מִלְחָמוֹת בְּנֶשֶׁק יָשָׁן, מַקֵּל, אֶבֶן, גַּרְזֶן פָּגוּם, מִילִים
סַכִּין קֵהָה וְקוֹרַעַת, אַהֲבָה וְשִׂנְאָה
וּמִלְחָמוֹת בְּנֶשֶׁק חָדִישׁ, מִקְלָע, טִיל,
מִילִים, מוֹקֵשׁ מִתְפּוֹצֵץ, אַהֲבָה וְשִׂנְאָה.
אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת נְבוּאַת הוֹרַי שְׁהַחַיִּים הֵם מִלְחָמָה
אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם בְּכָל גוּפִי וּבְּכָל נַפְשִׁי. עָלַי הָשָׁלוֹם.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *