פוטין לא סופר את נתניהו

גלי ההדף בעקבות הפלת הכטב״מ האיראני ומטוס הקרב הישראלי, חידדו את המציאות המשתנה באזור. מי שעוד נשא עיניו בתקווה לפוטין, בציפיה שבעל הבית החדש בסוריה יתחשב באינטרסים של ישראל – התאכזב מרה. אמנם שר החוץ הרוסי לברוב, אחד השחקנים המתוחכמים בזירה הבינלאומית, גינה את הקריאות האיראניות למחוק את ישראל מהמפה, אך גם הדגיש כי פתרון הבעיות במזרח התיכון לא יושג דרך מלחמה עם טהראן. ”אנחנו מתנגדים לגישה שבוחנת כל בעיה אזורית דרך הפריזמה של עימות עם איראן״, אמר. וכדי שהמסר יובן היטב – בירושלים ובמיוחד בוושינגטון – הוסיף גם את ההבהרה הבאה: ״זה קורה בסוריה, בתימן, ואפילו בהתפתחויות האחרונות בסוגיה הפלסטינית, כולל ההכרזה האמריקאית להכיר בירושלים כבירת ישראל – כל אלו הן תוצאה של העמדה האנטי-איראנית הזאת".

 

מיום ליום מתברר כי בזמן שנתניהו עסק במערכה מדינית נגד הסכם הגרעין עם איראן (ונגד אובמה), האיראנים רכשו לעצמם דריסת רגל משמעותית בקרבת הגבול הישראלי – מצב חסר תקדים ובעייתי מאוד מבחינת ישראל. האיראנים חברו לרוצח ההמונים בשאר אסד ונלחמו בסוריה יחד עם כוחות חיזבאללה. בהמשך הגיעו הרוסים, והאיראנים התבססו היטב בשטח. עכשיו מנסה ישראל לשנות מציאות קיימת, ונתקלת בקשיים גדולים.

 

נתניהו מתגאה ביחסיו החמים עם פוטין. אך לקירבה הזו אין השפעה על מדיניות רוסיה כלפי בת בריתה איראן. גם בתקרית הקשה האחרונה, משרד החוץ הרוסי הביע דאגה מ”הפרת הריבונות הסורית” והתעלם לחלוטין משיגור כלי הטיס האיראני לשטח ישראל. הוא גם הזהיר מפני  “יצירת איום על חייהם של אנשי צבא רוסים הנמצאים בסוריה״: רמז עבה לישראל כשזו שוקלת את מהלכיה הבאים. חוקרים רוסים אומרים כי בתקרית הבאה רוסיה עלולה שלא לרסן את מערכות ההגנה האווירית של איראן וסוריה, ואיראן אף עלולה להעביר לסוריה מערכות ירוט משופרות.

 

כבר יותר משש שנים פועל בית המטבחיים הסורי מסביב לשעון. בשלב הזה לא רק שהמלחמה איננה דועכת, אלא שהסיכון להסלמה גובר. ארבע מדינות זרות מחזיקות כעת כוחות צבא משמעותיים על אדמת סוריה: איראן, טורקיה, ארה״ב ורוסיה. מספר המיליציות והארגונים החמושים הפועלים בשטח כפול מזה. הדאגה העיקרית של פוטין איננה ישראל, אלא ארה״ב. הוא מנהל מערכה כפולה: להבטיח את נצחונו של המשטר הסורי מול כוחות שחלקם נתמכים על-ידי ארה״ב, ולמנוע פגיעה ברוסיה כתוצאה מהחקירה על מעורבותו החתרנית בבחירות בארה״ב.

 

בתקופת אובמה ובמהלך השנה הראשונה של טראמפ, ארה״ב העדיפה את המאבק בדאע״ש, על פני התמודדות עם המשטר הסורי ובני בריתו הרוסים והאיראנים. העניין הזה עשוי להשתנות. לאמריקאים יש כיום נוכחות רחבה בסוריה. יחד בעלי בריתם הכורדים הם כבשו את רקה, בירת דאע״ש בסוריה, וכעת הם שולטים על צפון מזרח המדינה שכולל את מקורות המים והנפט של סוריה. ארה״ב כבר הכשילה את נסיונו של פוטין להשיג הסכם פוליטי בסוריה, והעימותים בין גורמים הנתמכים על-ידי ארה״ב, לבין כוחות אסד ורוסיה – מתרבים. בשבועות האחרונים אף פרצו קרבות ישירים בין כוחות אמריקאים לבין שכירי חרב רוסים הלוחמים בשירות המשטר הסורי. מקורות שונים מדווחים על מספר תלת-ספרתי של הרוגים רוסים.

 

במצב כזה, אין לפוטין שום עניין להיעתר לבקשותיו של נתניהו, ועדיף לישראל להתפכח מהאשליות. הכתובת היחידה הרלבנטית מבחינת ישראל היא הקואליציה המערבית הפועלת בסוריה. המשך המהלכים האמריקאים בשטח בשילוב סנקציות כלכליות ופרסונליות על רוסיה – זו הדרך היחידה להתמודד עם פוטין ועם המציאות המחריפה מעבר לגבולנו הצפוני.

פורסם ב״ליברל״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *