״הארץ״.
"הם רואים פקקים, אני רואה מחלפים", סנט בנימין נתניהו בתקשורת באמירה בלתי־נשכחת.
אמנם חלקים גדולים מהתקשורת שותפים לפולחן האישיות סביבו, אבל נתניהו, בדרכו התגרנית־הקורבנית, ממשיך לחבוט בה. "תעשייה של דכדוך", כינה אותה. אלא שדווקא הדוגמה שבחר מבליטה את אחד הכשלים הגדולים והמדכדכים שלו, שנובעים ישירות מתפישת עולמו הכלכלית־החברתית.
בעידן נתניהו, כראש ממשלה וכשר אוצר, הוכנו בממשלה חמש תוכניות מקיפות על מצב התחבורה. בכולן הובהרו הנזקים העצומים הנובעים מהגידול בשימוש במכוניות במקום בתחבורה ציבורית. כולן הזהירו מפני פקקים שגורמים לאובדן עצום בתוצר הכלכלי: עשרות מיליארדי שקלים בשנה. את עגמת הנפש והפגיעה בזמן ובאיכות החיים של כל אחד מאתנו קשה למדוד — את הזיהום והתאונות בהחלט כן. בתוכניות של ממשלות נתניהו הובהר כי הפתרון היחיד הוא הגברת השימוש בתחבורה ציבורית על חשבון המכוניות הפרטיות, כפי שמקובל בעולם, בוודאי באזורים צפופים. אלא שההמלצות לא יושמו כלל. המסקנה המרה הזאת לא נולדה במוחו של עיתונאי חמוץ. היא נכתבה, מלה במלה, בדו"ח מבקר המדינה לפני שנתיים.
מאז המצב רק החמיר. הישראלי מבלה בממוצע יותר משעה ביום בפקק. עד סוף העשור הבא זה יהיה שעתיים ביום. מדוע? כי מספר המכוניות בישראל גדֵל באופן אסטרונומי, ואין שום דרך לסלול כבישים בהיקפים כאלה. דווקא המון כבישים נסללו בישראל, אבל גם אנחנו מגיעים למסקנה הידועה בכל העולם כבר שנים: כבישים חדשים לא מקילים את העומס, רק מגדילים אותו. הפתרון הוא תחבורה ציבורית, אלא שכאן מסתתר השד הגדול.
"ציבורי" היא המלה השנואה ביותר על נתניהו. בריאות ציבורית, חינוך ציבורי, דיור ציבורי וגם תחבורה ציבורית. בכולם הוא פוגע ככל יכולתו. כי נתניהו שונא את החברתי ואוהב את הפרטי, ומה יותר פרטי ממכונית פרטית? אלא שאין שום דבר פרטי במכונית, כמו שאין שום דבר פרטי בבית חולים פרטי או בבית ספר פרטי. כולם מתקיימים על חשבון הציבור הרחב, למעט המעטים והמקורבים שלכיסיהם זורמים רווחים אסטרונומיים. כשנתניהו מדבר על הפקקים, הוא בעצם חושב על החולים: הם רואים עומס בחדר המיון, וכשאני מגיע מחכים לי רופא וחדר פרטי.
נתניהו מתעב את ההוצאה הציבורית, שמביאה בחשבון את כלל הציבור, ומעביר את עיקר הנטל להוצאה הפרטית. בעידן נתניהו התברגה ישראל לצמרת המדינות המפותחות מבחינת ההוצאה הפרטית על בריאות וחינוך. מה זה אומר? שאם יש לך כסף תקבל בריאות טובה, אין לך — בעיה שלך. ובכלל, על מה מתלוננים פה? הם רואים נכים וחולים, אני רואה אנשים בריאים וחזקים.
תפישת עולמו האנוכית של נתניהו מקדשת את ההפרטה, אבל כמו מהלכים רבים אחרים שנעשים בשמו של "האדם הפרטי", הם אינם מיטיבים עם האנשים הפרטיים, אלא עם מעטים בלבד, על חשבון הרבים.
הבריאות הפרטית היא סרטן שמכרסם בכיסו ובבריאותו של האזרח לטובת טייקוני הביטוח ובעלי ההון. התחבורה הפרטית היא משאבת כספים אימתנית במיוחד. מיבואני הרכב, דרך קבלני הכבישים ועד חברות הליסינג. הישראלי משלם הון עתק על הקמת התשתיות הכבדות בכספי המסים שלו, והשימוש שלו ברכב הוא מהיקרים בעולם — מחיר המכונית, הדלק, הביטוחים, התיקונים, החניה. ומה הוא מקבל בתמורה להוצאה העצומה? "חוויית משתמש" איומה — הכבישים בישראל צפופים יותר מבכל מדינות ה־OECD. מנגד, כל נתון הקשור לתחבורה ציבורית נמוך באופן דרמטי מהמקובל באירופה. חוץ מנתון אחד, גבוה במיוחד: הזמן שלוקח לאוטובוס להגיע בשבת.