מפלגת השמאל היחידה

אין כינוי שספג מנות גדושות כל כך של דה-לגיטימציה, כמו ״שמאלני״. נתניהו השקיע בזה מאמץ גדול. הוא הפך את התיוג כשמאלני לגידוף האולטימטיבי, שם נרדף לבגידה וחולשה. אין פלא שרבים כל כך במערכת הפוליטית טורחים להבהיר ולהדגיש ״אני לא שמאלני״, או ״אחותך שמאל״, בלשונו של פוליטיקאי בכיר.

מגדילים לעשות אלה שדווקא נחשבים שמאל, אבל קשה להם להיות בצד הזה, המושמץ. לכן הם בדרך כלל אוהבים להכריז ״אין שמאל ואין ימין״, כמו שגם שמענו מכמה מועמדים בזירה. כאילו שככה יצליחו לנער מעליהם את התיוג המכביד, ואולי הימין יפסיק להציק להם, או אפילו מישהו שם יתבלבל ויצביע להם בטעות…

זו אחת הרעות החולות של ״המחנה״. אנשים הפנימו את התיוג השלילי, ובמקום להתמודד, הם מנסים לברוח. וככל שהם בורחים, מתרחשים שני דברים: הימין מריח פחד ותוקף חזק יותר, והתומכים מזהים חולשה וריפיון ומחפשים לעצמם אופציות אחרות. זה הסיפור של הרבה מפלגות ואישים בישראל, אבל לא של מרצ. אנחנו לא רק שלא מנסים לברוח או לעמעם, אנחנו גאים בהיותנו אנשי שמאל. לא מרכז-שמאל, לא חצי שמאל, אלא פשוט שמאל – השמאל של ישראל. ויש לנו מטרה: לייצג את השמאל ולחזק אותו. בבחירות האלה מרצ היא רשימת השמאל היחידה.

אלא שלפעמים כדאי גם לנו לעצור רגע ולברר עם עצמנו – מה הדברים שמייחדים אותנו, ומה מהותו של השמאל כיום בישראל? או כמו שמטיחים בנו בראיונות רבים בתקשורת, ״אז אולי הימין צודק והשמאל טועה, הנה ביבי מקבל הרבה מנדטים…״

העקרונות הבסיסיים של מרצ והשמאל הישראלי, לא השתנו. אבל עכשיו הם זוכים ללבוש חדש וגם לרלבנטיות ברורה, אולי יותר מתמיד. מרצ היא תנועה סוציאל-דמוקרטית. במציאות הפוליטית הנוכחית, זו האלטרנטיבה היחידה לימין הכלכלי, על כל גווניו. בימין הזה, נמצאים לא רק ביבי, בנט, סער וכו׳, אלא גם ליברמן, לפיד, וכל מיני אחרים. הרשימה היחידה בבחירות האלה עם תכנית סוציאל-דמוקרטית מגובשת – זו מרצ.

במשבר הכלכלי העצום, הסוציאל-דמוקרטיה שלנו היא הרלבנטית ביותר. ההוכחה היא ששורה ארוכה של מדינות, שהיו רחוקות מגישה חברתית, מאמצות פתרונות כאלה, כדי להיחלץ מהמשבר. המוביל הוא נשיא ארה״ב ביידן עם תכנית השיקום האדירה. ואצלנו? ההתנהלות של נתניהו עלובה. רק תמיכות, דמי קיום, למיליון מובטלים וחל״תניקים ולעסקים קטנים. התמיכות משאירות את הראש מעל המים, וזהו. חוץ מזה אין כלום – אפס יוזמה ממשלתית, אפס מנופי צמיחה, אפס השקעות, אפס רפורמה בשירותים הציבוריים – אפס חזון. לכן, השמאל הוא התשובה למשבר הכלכלי-חברתי של הקורונה. בכל העולם מבינים זאת.

מרצ והשמאל דגלו תמיד בהפרדת דת ומדינה. אנחנו רואים עכשיו מול עינינו עד כמה זה רלבנטי. ההתבטלות בפני המפלגות החרדיות, ההתנהגות המופקרת של מנהיגים חרדיים בעיצומה של תחלואה נוראה ביישובים החרדיים, רק מדגישות את הצורך בפתרון שורש. בימים רגילים, העירוב הבלתי-נסבל של דת ופוליטיקה, גורם לאפליה ולפגיעה קשה בזכויות יסוד. בימי משבר, זה מחולל קטסטרופה. אלא שכמו בנושא הכלכלי, רוב המפלגות לא מציגות אלטרנטיבה לדיל הקבוע בין נתניהו לבין החרדים. גם הן מפחדות להסתכסך עם החרדים. בלתי נתפס שדווקא עכשיו יש מי שהחליטו במרכז ״להוריד פרופיל״ מול המפלגות החרדיות. מרצ לא תירתע מהמאבק הזה, כי הוא בנפשנו. גם כאן מרצ מציגה את האלטרנטיבה היחידה לימין, והיא הכי רלבנטית, ממש בוערת.

והנושא המדיני, השטחים, השלום – עד כמה הוא רלבנטי? רוב המפלגות בורחות ממנו בבהלה. גם התקשורת. עד כדי כך שהפוגרומים של נוער הזוועות, שמתחוללים כבר שבועות ארוכים, הועלמו כמעט לגמרי מדיווחי החדשות. שנים של שטיפת מוח, והימין הצליח לקבע בתודעה של חלקים מהציבור שמה שקורה בשטחים כבר לא רלבנטי, שאין סיכוי לכלום. אבל את עובדת היסוד לא הצליחו לקעקע: אין תוחלת לישראל ללא פתרון הסכסוך הזה. האתגר הגדול שלנו לא נמצא באבו-דאבי. אלא כאן, קרוב – בשכם, רמאללה, חברון – היכן שמפטרלים הבנים והחברים שלנו. ועכשיו, כשיש מימשל חדש בארה״ב, זה בהחלט רלבנטי. נתניהו והימין הם אלה שאינם רלבנטים לנהל את המהלכים הללו. גם בנושא המדיני, מרצ היא היחידה שמציגה אלטרנטיבה, היחידה שאומרת ברור מה צריך לעשות מול ביידן והפלסטינים.

צדק חברתי, מאבק בכפייה הדתית, שלום וסיום הכיבוש, דמוקרטיה וזכויות אדם, מאבק באפליה על כל צורותיה, מלחמת חורמה בשחיתות, שותפות יהודית-ערבית – זו הזהות שלנו, זו מרצ, מפלגת השמאל של ישראל. אלא שהנקודה הקריטית הפעם, חוץ מהאידיאולוגיה, היא האמינות. אחרי שלוש מערכות בחירות, האמון של האזרחים בשיטה, במפלגות, הוא בשפל המדרגה. ברור למה. אחרי שבוגדים בך, יורקים בפרצופך, וזוחלים לזרועות הנאשם – קשה לתת אמון. ולא, ביבי לא מנצח. שלוש פעמים הוא לא הצליח להרכיב ממשלה. הרוב היה נגדו. הבעיה היא בצד השני, שמפחד לעמוד על שלו. לכן בבחירות האלה רק על מרצ אפשר לסמוך. הוכחנו את זה. לא נשקר לכם, ולא נבגוד בכם. בלי עריקים, בלי גנבי קולות. זכרו: הפעם, רק על מרצ אפשר לסמוך.

לסיום, משהו שאני בטוח שיגרום לכולנו שמחה גדולה: חברנו היקר אילן גילאון, חוזר לכנסת. כן כן, מחר – יום ראשון ב-12:00, עם פתיחת המליאה — אילן יושבע כחבר כנסת (במקומו של עמיר פרץ…). סיעת מרצ תגדל, ונוכל להתברך שוב, במיוחד בימים הקריטיים האלה, בלוחם הצדק הבלתי-נלאה שלנו. ברוך שובך חבר!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.