מה יהיה פה אחרי הקורונה?

שנה שלמה, יחד עם כל העולם, אנחנו תקועים בקורונה. הסוף עוד רחוק – גם בישראל וגם במדינות אחרות, אבל לפחות מבחינת הרפואה והבריאות יש סיבות לאופטימיות זהירה. השאלה הגדולה היא מה יהיה כאן אחרי הקורונה מכל הבחינות האחרות. זו השאלה שצריכה לעמוד במרכז מערכת הבחירות הזו.

הנה כמה דברים שאנחנו כבר יודעים בוודאות על סדר היום הלאומי שאחרי הקורונה.

ניתוץ הדמוקרטיה. בחסות הקורונה הגביר הנאשם מבלפור את הרס הדמוקרטיה והחרבת מערכת המשפט. האוכלוסיה מתחסנת, הדמוקרטיה גוססת. אחרי הקורונה נעמוד בפני מציאות הונגרית. כנסת מסורסת, שופטים מפוחדים, תקשורת כנועה. מי יעז להשמיע קול אחר מול תאוות הרודנות? מי יעמוד מול הימין הדורסני, מי יסרב לפיתויים ולכיבודים ולא ירפה מהמאבק? על מי באמת אפשר לסמוך?

תאמינו לי, לא קל להיות במקום הזה. אתה מותקף מכל הכיוונים, אתה במיעוט, אתה משלם מחיר כבד. הרבה יותר קל ״להתפכח״, למצוא חן, לא להגיד דברים ״מעצבנים״, להיות חביב המיין-סטרים, ולזכות בכרטיס פתוח לכל האולפנים. אומרים לי את זה כל יום: למה אתם כאלה שמאלנים? תלכו עם הרוב… אבל כאלה אנחנו, הולכים עם הערכים והעקרונות שלנו. גם כשזה קשה, ואחרי הבחירות יהיה פה קשה. לכן צריך את מרצ. אף אחד לא יעשה את העבודה הזו במקומנו.

פאשיזם. באגף הפוליטי מתרחש עוד דבר בחסות הקורונה. נתניהו נותן הכשר ומכניס בשער הראשי מפלגות פאשיסטיות וגזעניות במוצהר. האנשים האלה דוגלים בעליונות הגזע ובטרנספר של הערבים.

כשהייתי נער, נסעתי בכל הארץ להפגין מול העצרות של מאיר כהנא. חטפתי מכות מאנשיו, וגם החזרתי. לא פחדתי מהם מאז, ואני לא מפחד מהם היום. מרצ תילחם בהם בכל מקום – בכנסת, בבית המשפט, וברחוב. הפאשיזם לא יעבור.

רק במרצ יש שיוויון בין יהודים לערבים, גם ברשימה שלנו. אנחנו לא רק מדברים על שיוויון ונאבקים בגזענים, אנחנו גם מיישמים את השיוויון ברשימה שלנו. ג׳ידא זועבי (מקום 4), עיסאווי פריג׳ (מקום 5), ועלי סלאלחה (מקום 9), יהיו חוד החנית במאבק משותף של יהודים וערבים בפאשיסטים.

הדתה והומופוביה. השותפים האלה של נתניהו, הם גם הומופובים קיצוניים, וכמובן חותרים לכינון מדינת הלכה. יש להם בעלי ברית מרכזיים: המפלגות החרדיות. יחד הם יוצרים גל חשוך שיאיים על הזכויות ואורח החיים הבסיסי שלנו. ״סיפורה של שפחה״.

העירוב הבלתי-נסבל של דת ופוליטיקה בישראל, הוא אחד העיוותים הקשים ביותר בכל תחומי החיים במדינה. בזמנים רגילים זה גורם לפגיעה קשה בזכויות יסוד. בזמני משבר, וראינו לאן זה מגיע בסגר האחרון, זה גורם לאסון. ראשי המפלגות החרדיות ורבנים בכירים ביותר בהנהגה החרדית, נהגו באופן מופקר. הבעיה הגדולה באמת היא שהממשלה, המשטרה, מערכת החוק – כולם מפחדים לעמוד מולם. כאילו מדובר במדינה נפרדת.

המאבק בכפייה הדתית הוא בנפשנו. זה דגל מרכזי של מרצ מאז היווסדה. כי אין שיוויון עם כפייה דתית. אין שיוויון בלי הוצאת הדת מהפוליטיקה. רק ניתוק המימסדים הדתיים מהמערכת השלטונית, יאפשר שיוויון וזכויות אדם בישראל. וכן, גם לחילונים יש זכויות.

שום מפלגה אחרת – גם לא לפיד, העבודה, בטח לא המשותפת – אומרים ונלחמים על העניין הזה, כמו מרצ. וכן, זה גם עניין אישי. זה נוגע לחיים האישיים שלי, וזה משפיע עלי ועל המשפחה שלי. ואני לא אתן להם להשתלט לנו על החיים.

סכסוך. כן, שמעתי, ״זה לא רלבנטי״… התקשורת מתעלמת, אבל השטחים בוערים. מחבלי הגבעות עושים פוגרומים, והבעיה לא עוזבת לשום מקום. אחרי הקורונה, ובעצם כבר עכשיו, העניין חוזר. המימשל החדש בארה״ב, ההתפתחויות בשטח, בית הדין הבינלאומי, בנייה פרועה של התנחלויות ומאחזים…

גם אם המפלגות האחרות בורחות מזה כמו מאש, אי אפשר להתחמק: הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סוגיית יסוד בחיינו כאן. בלי פתרון אין כאן עתיד. מרצ מעולם לא עצמה עיניים ולא הטמינה את הראש בחול, כמו שעושים האחרים, כולל במרכז-שמאל. רק מרצ נלחמת בהתנחלויות שהורסות את ישראל. רק מרצ נלחמת בלובי המתנחלי. רק מרצ מתייצבת לצד ארגוני זכויות האדם ולא מפחדת להילחם בכיבוש, גם כשכל האחרים הרימו ידיים. רק מרצ תילחם על זה בכנסת הבאה, מול עשרות ח״כים שנחושים לקדם סיפוח.

מיתון. זה כבר כאן. המשק כבר בצמיחה שלילית. אלפי עסקים קרסו, רובם לא ייפתחו מחדש. מאות אלפי מובטלים וחל״תניקים יתקשו לחזור לעבודה. כמה זמן עוד יהיה אפשר לשבת בבית ולחיות מדמי אבטלה שהם חצי משכורת, ומתישהו גם ייגמרו?

מעריכים שייקח כמה שנים לחזור למצב שלפני הקורונה. כמה? אין לממשלה שום תכנית, שום תכנון, שום אופק. כלום. קשה להאמין, אבל זו האמת. אין תכנית כלכלית. אחרי שנה של קורונה, הממשלה עדיין שולפת מהשרוול, ומתעסקת בעיקר בחלוקת תמיכות, שזה כמו אקמול לחולה סרטן. אין השקעות במנועי צמיחה, אין מיתווה להתאוששות.

מי שמשלם את המחיר הכי קשה אלה המובטלים החדשים. שכבה של צעירים ומשפחות, שהחיים שלהם נדפקו. הפרילנסרים, למשל, גם העצמאים הקטנים. אין להם רזרבות, הם לא מאוגדים, אין להם זכויות בעבודה, ואין להם לובי וקשרים לחבורת ביבי.

ביום שאחרי הקורונה, הם יצטרכו מישהו שיילחם עבור הזכויות שלהם. דמי אבטלה לפרילנסרים ועצמאים, זכויות בעבודה, חינוך חינם לילדים מגיל לידה כדי להקל על הנטל העצום, הזדמנויות ופרוייקטים מצד המדינה – ממש כמו שמקבלים המיגזרים המקושרים של המתנחלים והחרדים. רק מרצ תילחם עבורם, עבורכם, כי אנחנו סוציאל-דמוקרטים ודוגלים בשיוויון. הוכחנו את זה במשך שנים בחקיקה חברתית שמפלגות גדולות בהרבה, לא הצליחו לעשות.

הימין והמרכז מובילים לקפיטליזם חזירי: הדרך הגרועה ביותר לטפל במשבר כל כך עמוק. אפשר לסמוך רק על מפלגה אחת שלא תערוק, לא תשקר, לא תוותר על הלב והנשמה שלה, ותיאבק למען שיוויון כי זה בדי-אן-איי שלה: מרצ.

למאבק בפאשיזם ובכפייה הדתית, להגנת הדמוקרטיה, למען השלום ולמען שיוויון וצדק חברתי – מרצ!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.