מנילה. מיליוני אזרחים פיליפינים עובדים מחוץ לארצם. זה ענף כלכלי חשוב כאן: הכסף שהם שולחים הביתה הוא כ-10 אחוזים מהתל״ג. בארצות מסויימות הם עובדים בבניין, באחרות כטבחים, ובישראל, כבר יודעים כאן היטב, ״פיליפינית״ היא המילה השגורה למטפלת של הסבתא הסיעודית או של הבן הנכה. הפיליפינית הזו מבשלת ומנקה, עושה את הקניות ודוחפת את כסא הגלגלים בטיול היומי, וגם רוחצת ודואגת לעניין השירותים. היא עובדת ביום ונמצאת גם בלילה. למעשה מדובר בלפחות שתי משרות יומיות. אך מעטים הבתים בישראל שמעסיקים שתי פיליפיניות. לכן, יום העבודה שלה כמעט אף פעם לא נגמר. על העבודה הזו, שמעט ישראלים מוכנים לעשות, היא זכאית לשכר מינימום (שגם ממנו מנכים לה מאות שקלים). ולפני הצקצוקים על כך ״שעבורם זה המון כסף״, ישאל עצמו כל אחד האם הוא היה מסכים לעבוד בעבודה הזו, בתנאים האלה ובשכר הזה.
הסיפורים על הפיליפינית שהפכה למיליונרית לאחר חמש שנים של החלפת חיתולים בחולון, מוגזמים ביותר. הפיליפינית הזו, כדאי לזכור, שולחת חלק נכבד ממשכורתה לבני משפחתה, כולל ילדים וזקנים, שנותרו כאן. לפעמים, זה מקור המחיה העיקרי של נפשות רבות. היא גם צריכה להחזיר חובות. למי? למתווכים ולחברות כוח אדם. לפי נתוני ארגון ״קו לעובד״ דמי התיווך מגיעים ל-10,000 דולר ויותר: סכום עצום בפיליפינים. במקרה הטוב תחלוף שנה לפחות עד שהעובדת תצליח לשלוח כסף למשפחתה; במקרה הרע עלולות לעבור שלוש שנים עד להחזרת מלוא החוב. על-פי עדויות העובדים, כמחצית מדמי התיווך, שאינם חוקיים, מגיעים לידיים ישראליות. אגב, הביקוש הגובר בעולם לאחיות פיליפיניות, יוצר כאן מחסור קשה באחיות. מדהים לגלות ש-70 אחוז מבוגרות בתי הספר לאחיות בפיליפינים, נוסעות לעבוד בחו״ל.
צורת ההעסקה הזו, דרך מתווכים, היא הכוח המניע מאחורי גירוש מבקשי המקלט מישראל. הרי עבודתם נחוצה מאוד: אין מסעדה או קרן רחוב בה לא תמצא אריתריאי שוטף כלים או מטאטא מדרכות. גם את העבודות ״השחורות״ האלה רובנו לא רוצים לעשות. לכן, את האלפים שיגורשו ויופקרו לגורלם, יחליפו בלי ספק עובדים זרים אחרים, אך הפעם אלה יגיעו דרך קבלני כוח אדם שיגזרו עליהם קופון שמן. הקבלנים האלה מקושרים היטב לפוליטיקאים ולפקידים בכירים. כאשר כיהנתי כיו״ר ועדת עובדים זרים בכנסת, נדהמתי לנוכח ההתנגדות החריפה להבאת עובדים לישראל באמצעות הסכמים ישירים בין המדינות. מהר מאוד הבנתי: האינטרסנטים רוצים שזה ייעשה דרך מתווכים, כדי לגרוף הון, והממשלה נעתרת להם. עכשיו מדברים על הבאת עובדים פיליפינים למסעדות ולמלונות כדי להחליף את מבקשי המקלט. אלא שלישראל אין הסכם עם הפיליפינים. אם יובאו עובדים כאלה, זה יהיה בניגוד להתחייבות המדינה לבג״צ להעסיק עובדים רק במסגרת הסכמים, ועידוד לשיטה נצלנית.
הצביעות שוברת שיאים. דווקא הממשלה הזו, שמהלכת אימים בעניין הזרים, מביאה הכי הרבה עובדים זרים. ככל שיבואו יותר עובדים, יגדל מספרם של אלה שיישארו בישראל דרך קבע – תהליך טבעי לחלוטין. במקום להאיץ את הרכבת האווירית ממנילה או בייג׳ין, צריך להעניק למבקשי המקלט האפריקאים היתר עבודה. שיעבדו בצורה מסודרת, בפיקוח, לפי כל הכללים. הם הרי ממילא עובדים ומעסיקיהם שבעי רצון מהם. אני יודע זאת משיחות עם מאות מעסיקים כאלה. אז די לכל הרדיפה המיותרת הזו, די לשקרים ולהסתה. אלה בני אדם, הם עובדים קשה, עבודתם נחוצה, ואין שום סיבה ראויה להביא זרים אחרים במקומם, ולהעשיר את המתווכים בכסף שחור.