"ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה” – מנחם בגין.
בית המשפט העליון הפך בשנים האחרונות לאחד האויבים הגדולים ביותר של הימין הישראלי. ככל שהפוליטיקאים בימין רוצים להוכיח כי הם קיצוניים, כך הם מרבים לאיים על בית המשפט העליון, ולהתערב בהליך מינוי השופטים במטרה להלך אימים על כלל המערכת השיפוטית בישראל.
שלל התבטאויות אומללות סיפקו לנו נציגי הימין הקיצוני בכנסת ובממשלה בעניין, בואו נזכיר כמה מהן: ״D9 על בית המשפט העליון״ של ח״כ מוטי יוגב, ״הציבור הישראלי נהפך לשבוי של בית המשפט העליון״ של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, וכמובן יש את "לא כל פסיקה צריך לבצע, כמו שלא כל חוק צריך לבצע“, של שר המשפטים הנוכחי אמיר אוחנה, אמירה בזויה שמתאימה לראשי מאפייה סיציליאנית ולא לשר משפטים במדינה דמוקרטית.
לאחרונה גם ראש הממשלה הצטרף למקהלה המזמרת ושינה את הטון מול בית המשפט, לא כי חלילה יש לו בעיה עקרונית עם אקטיביזם שיפוטי או עם פסיקות בג״צ, אלא פשוט מתוך חשש שבית המשפט העליון ימנע ממנו לחוקק חוקי חסינות שיאפשרו לו לברוח מהדין.
אז על מה יוצא קצפם? האם באמת הדמוקרטיה נגזלה מאתנו אי אז עם תחילתה של המהפכה החוקתית? האם בג״צ באמת הפך אותנו לשבויים וזכויותינו הדמוקרטיות נפגעו? האם הביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה והכנסת אכן פגעו בשלטון העם? התשובה האמיתית, היא בדיוק, אבל בדיוק, להיפך.
הדמוקרטיה הישראלית לא רק שלא נפגעה, היא התחזקה עם חקיקת חוק היסוד כבוד האדם וחרותו, כי לראשונה מאז קום המדינה, הכנסת הכירה בעליונות כבודו וחירותו של האדם, על פני כמעט כל דבר אחר. היא הכירה בזכות שלנו להיות עם חופשי בארצנו, כמו גם להיות אנשים חופשיים בארצנו, באופן כמעט מוחלט, ונתנה לבית המשפט את הסמכות להגן עלינו מפני מי שמנסה לפגוע בזכויות הללו.
מי שענה על זה אולי בצורה הטובה ביותר, היה לא אחר מאשר רה״מ המנוח מנחם בגין, מי שהימין עצמו מכתיר כאחד מאבותיו הרוחניים, ומי שהקים והנהיג את הליכוד במשך עשרות שנים: ״במדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה.״
האקטיביזם השיפוטי הוא תוצר של מציאות, מציאות שראינו לאורך ההיסטוריה המודרנית בכל מיני מדינות בהן שלטון עריץ ניצל את המנגנונים הדמוקרטיים כדי להרוס את הדמוקרטיה עצמה, ובכך פגע בסופו של דבר בזכותו של הפרט, האזרח, לחירות, כבוד, ורווחה. כך עושה כיום ויקטור אורבן בהונגריה, חברו הטוב של ראש הממשלה, כשהוא מנסה להגביל את כוחו של בית המשפט כדי להגדיל את כוחו שלו עצמו, וכך עושה גם ארדואן בטורקיה. הם רוצים לשלוט בלי מעצורים ובלי בלמים. שליט כל יכול שיכול לעשות מה שבא לו.
וחשוב גם להזכיר, שאמנם דמוקרטיה היא שלטון הרוב, אבל צריך להישמר מפני עריצות הרוב כלפי המיעוט. דמוקרטיה, או לפחות הגרסה המודרנית שלה, היא גם זכותו של הפרט לחירות ושוויון, ולפעמים כשהרוב או יותר נכון נציגיו, רוצים לרמוס את הזכויות הבסיסיות של המיעוט, לשסות בו את ההמון ולהסית כנגדו – ראוי שיהיה בית המשפט שיגן על הזכויות האלה.
פסיקות בג"צ הן לעיתים מה שמסמן את הדרך הערכית שיש לפסוע בה, כך למשל בבג"צ אליס מילר שבו נסללה הדרך לשירות נשים בקורס טיס ולשיוויון. בזכות בית המשפט העליון, יש לקהילה הגאה זכויות אזרח רבות, שרובן אולי לא היו כלל מגיעות לעולם כמו במדינות מתוקנות, אם היינו תלויים רק בימין המשיחי.
הדמוקרטיה הישראלית, קמה כדי לשרת את האזרח ולהגן על זכויותיו, גם מפני שלטון שעלול לנסות ולפגוע בו. בג"צ הוא הסעד והמפלט האחרון של האזרח הפשוט מול עוול או דורסנות שלטונית, מול אפליה ממסדית ומול פגיעה משמעותית. כך למשל, הורי התלמידות בעמנואל, שחוו אפליה בשל מוצאן המזרחי, פנו לבג"צ שביטל את ההחלטה ועצר את האפליה. בזכות קביעתו של בג"צ לחייב את משרד האוצר בתקצוב מיגון בתי הספר בשדרות, תלמידים יכולים ללמוד בבתי ספר ממוגנים. בג"צ אסר על הפרדת נשים בכפייה בקווי אוטובוס ונדרש לעיתים קרובות לפסוק בעתירות מסמרות שיער נגד המתחולל בבתי הדין הדתיים.
לא מקרי שדווקא הימין הקיצוני, שרוצה שיתבטל המעמד המשפטי השווה של בני קבוצות ומגזרים שלמים בישראל, שתקום כאן מדינת הלכה ו"נחזור לימי דוד המלך" כדבריו של סמוטריץ' – הוא האויב המרכזי של בג"צ. מי שנאבקים להחזיר את הנשים אחורנית ולבטל את זכויותיהן, מי שנאבקים לכפות עלינו את ״חוקי התורה״ ולבטל את החופש והשיוויון, הם האויבים המובהקים של שלטון החוק. בקמפיין הקודם של הבית היהודי, הסיסמה היתה "שקד תנצח על בג”צ" (תוך השוואה נואלת לחמאס). זו מפלגה שהאג'נדה שלה היא לפגוע בשלטון החוק.
האקטיביזם השיפוטי הוא בדיוק תפקידו של בית המשפט העליון: להזכיר לממשלה ולכנסת את הכיוון אליו הולכת החברה הישראלית ולפעול כשחוקי היסוד הם המנחים את ההחלטות, כאשר כולנו מצווים לקבל את עליונות החוק. אם כבר, בג״צ לא מספיק אקטיביסטי. למעשה, ״ההתערבות״ שלו מצומצמת ומרוסנת מאוד. אבל הימין הקיצוני לא ינוח, עד שיחסל לחלוטין כל שריד של עצמאות שיפוטית. כדי לעצור את ההרס הזה, יש לעמוד מולו במלוא העוצמה.
הדמוקרטיה מחייבת את כולנו לקבל את עליונות שלטון החוק ולשמור על בית המשפט ומעמדם העצמאי של השופטים בירושלים, כי בלעדיהם, כפי שאמר בגין – תהיה רודנות ואנו נסבול מעריצות השלטון, מבלי שיהיה לנו סעד ויכולת להתמודד מולו. לכן, אנו מחויבים להגן על שלטון החוק ועל עצמאותו של בית המשפט העליון. אלה הבחירות האחרונות שעוד נוכל לשמור על כך. הדמוקרטיה בסכנה ושומרי הסף ועמם כל מערכת המשפט נמצאים בקו החזית. נתניהו מוכן לדרוס ולרמוס את שומרי הסף, רק כדי להימלט מהדין.
אם לא נתעורר ונצא להצביע ולהיאבק על הדמוקרטיה, אולי לא לא נוכל לעשות זאת שוב.
פורסם ב״גלובס״.