הזכות לחינוך הנה זכות יסודית ובסיסית, והמדינה מכירה בזכות זו עבור ילדים מגיל שש ומעלה. עם זאת, ישנה משמעות אדירה לחינוך גם בגילאים צעירים יותר – גיל שלוש ומטה. הטיפול לו זוכים ילדים בגילים צעירים אלה (אפס עד שלוש) הנו משמעותי ביותר להתפתחותם הפיזית, הקוגניטיבית, והנפשית. ללא טיפול נאות, סביבה תומכת ומאתגרת – התפתחות הילד נפגעת. אולם, פעוטים רבים אינם זוכים לסביבה שכזאת: מעונות לפעוטים עולים הון עתק בישראל, בין 2,300 ₪ לחודש בגנים מפוקחים ע"י משרד התמ"ת, ועד 4,000 ₪ לחודש במעונות יום פרטיים. יש להדגיש כי מספר המקומות בגנים שמחירם מפוקח ע"י התמ"ת מוגבל, ולכן להורים רבים אין ברירה אלא לרשום את ילדיהם לגן פרטי ולקרוס תחת הנטל הכלכלי.
בשל מספר המקומות המפוקחים המוגבל, ישנן משפחות רבות אשר אינן יכולות לספק סביבה זאת לילדיהם, ועל כן נמנעת מהילד זכותו/ה היסודית והסביבה התומכת לה הוא או היא זקוקים. בסופו של דבר, המצב הקיים מגדיל פערים חברתיים-כלכליים ולא מאפשר לפעוטים שוויון הזדמנויות בגיל קריטי זה. חובת המדינה הנה לאפשר שוויון הזדמנויות בחינוך, שיווין אשר ניתן לקדם רק על ידי חינוך חינם נאות לגילאים אפס עד שלוש.
העלות הכספית של החוק המוצע הנה רבה, אולם חלק ניכר מעלות זאת יכוסה על ידי כניסתם של הורים למעגל העבודה – הורים שנאלצים להישאר בבית עם ילדיהם. כיוון שמדובר באוכלוסיה הנשית ברובה, השתלבותן של נשים אלו במעגל העבודה תגדיל את השוויון בין המגדרים השונים ותעצים את מעמד האישה. בנוסף, הכניסה למעגל העבודה לא רק תשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה, ובכך תוריד את תלות המשפחה בקצבאות הביטוח הלאומי, אלא גם תתרום להגדלת התוצר הלאומי ולגידול בגביית המיסים.
על המדינה להכיר באחריותה לחינוך הילדים, ולספק שוויון הזדמנויות וסביבה התפתחותית תומכת לכל הילדים, ללא קשר למצב הכלכלי של משפחתם. הכרה באחריות זאת ומימושה דרך חוק זה יאפשרו לנשים רבות להשתלב במעגל העבודה ויתרמו לחוסנה הכלכלי של המדינה ולשוויון.