הסיפור הזה נכנס לי עמוק ללב. הוא זיעזע וגם ריגש אותי עד עמקי נשמתי. כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, שמעתי בפעם הראשונה על מה שקרה במיגונית בצומת רעים. על ענר שפירא שזרק החוצה את הרימונים. על הירש, אלון, אליה ואור שנגררו ונחטפו מהמיגונית הזו. על העמידה המדהימה של השורדים, במשך שעות, בין גופות חבריהם.
בתקשורת מכנים אותה ״מיגונית המוות״. אבל בעיני זה סיפור מדהים של אומץ ובעיקר של אנושיות וחברות. זו מיגונית הגבורה.
יחד עם חבר שבא מצרפת, ארווה דגין, והסיפור הזה טילטל אותו, החלטנו לתעד ולכתוב הכל. אחרי חודשים של תחקיר, ראיונות עם הניצולים ועם משפחות החטופים והנרצחים, והרבה מידע חדש – השלמנו את הספר. עכשיו הוא יוצא בישראל, בהוצאת ידיעות אחרונות, ובקרוב ייצא גם בצרפת ויופץ באירופה.
זה סיפור מרתק, עוצר נשימה. קשה להאמין איך חבורת הצעירים הזו, ממסיבת הנובה, הצליחה להדוף את המחבלים בידיים חשופות במשך כל כך הרבה זמן. אבל הסיפור הזה גם מעלה שאלות קשות מאוד על מה שקרה באותה שבת ארורה. והכי חשוב: הסיפור לא נגמר – החטופים עדיין בשבי.
אני מזמין אתכם לקרוא, אפשר לרכוש כאן את הספר בהנחה (קישור בתגובה הראשונה), ובעיקר אני רוצה להודות למשפחות האהובות, לחבק את הניצולים, ולקרוא, לזעוק, לשחרור החטופים. זה הזמן, החזירו אותם הביתה!