יום הזיכרון 2022 – בית העלמין הצבאי, נהריה.
משפחות יקרות,
אני ניצב כאן היום בשם ממשלת ישראל, בשם מדינת ישראל, לכאוב יחד אתכם את נפילת יקיריכם, לזכור ולהזכיר את המסירות, הגבורה, וההקרבה שרק בזכותן אנחנו כאן.
מדינת ישראל מרכינה ראש בפניכן, משפחות הנופלים, שאיבדתן את היקר מכל, תמורת הזכות לחיות כאן, במדינת ישראל החופשית והריבונית.
עבור הציבור הישראלי, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הוא אולי היום החשוב ביותר בשנה. היום שבו הלב עם המשפחות, הידיים מחבקות, והעיניים לא מפסיקות לדמוע.
היום שבו האבל האישי הופך לאבל לאומי, היום שבו כולנו מרכינים ראש מולכם, המשפחות השכולות, משתתפים בצערכן, מחבקים ומביעים הערכה גדולה. כי בכל יום שעובר, אתם ממשיכים לשלם את המחיר היקר ביותר, הכאב והצער מלווים אתכם בכל רגע ולכל מקום.
עבורכם האבל והשכול הפכו מרגע קבלת בשורת האיוב לחלק בלתי נפרד מהחיים, וגם בעת המעבר לחגיגות יום העצמאות, הצער לא חולף, ואת החלל שנותר בליבכם אי אפשר למלא.
כאן בבית העלמין הצבאי בנהריה, כמו בבתי עלמין צבאיים הפזורים כמעט בכל יישוב בישראל, מסופר הסיפור הציוני כולו. 412 מטובי בניה ובנותיה של הארץ קבורים כאן.
חללי מלחמת השחרור, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מבצע שלום הגליל ומלחמת לבנון, מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה וצוק איתן, מי שנפלו בקרב, בפעילות מבצעית ובנסיבות אחרות.
קבורים כאן סביבנו אין סוף חיוכים, חלומות, תקוות, שאיפות אישיות, ואהבה אין קץ שהייתה שמורה לכם בני המשפחה, ונגדעה באיבה באסונכם הנורא.
אין מילים שיכולות לרפא את הכאב ולמלא את האובדן, אבל אני מקווה שאתם מצליחים למצוא מעט נחמה בצדקת הדרך, בהשגת המטרה ובעצמאותה של מדינת ישראל.
בזכות יקיריכם, אנחנו כאן, מדינת ישראל חזקה ואיתנה, פורחת ומשגשגת, מגשימה את ייעודה כבית לאומי לעם היהודי. מדינה יהודית ודמוקרטית, ערכית ומוסרית. מדינה שיודעת לצד המלחמה והצורך להגן על עצמה, גם להושיט יד לשלום ולחתום על הסכמים עם מדינות שעד לאחרונה נחשבו כאויב.
עלינו, הדרג המדיני, מוטלת האחריות הכבדה לקבל את ההחלטות הנכונות והאחראיות על מנת שמשפחת השכול לא תגדל. עלינו מוטלת החובה לראות את התמונה הרחבה, להביט על האיומים סביבנו, לחזק את הביטחון, להרתיע את אוייבינו, למנוע כל פגיעה במירקם החיים שלנו,
וגם לזהות ההזדמנויות מדיניות ולפעול להשגת שקט ושלום.
עלינו לעשות הכל כדי שביום הזיכרון הבא לא נראה פה פנים חדשות, הורים וילדים שיגון וצער ממלאים את פניהם.
אני רוצה לומר לכם כמה מילים כשר הבריאות ובשם מערכת הבריאות.
משפחות וחברים יקרים, מדינת ישראל מחוייבת לכם. עלינו לעשות הכל כדי לסייע ולתמוך בכם – ההורים והאחים, בנות ובני הזוג, הילדים… וכמובן פצועי ונכי צה"ל – פצועים בגוף וגם בנפש – אנחנו מחוייבים לוודא שאתם לא מתמודדים עם זה לבד. פשוט אסור שתתמודדו לבד.
האובדן והשכול הם עול נפשי אדיר. לא רק בימי הזיכרון, אלא כל השנה. טראומה ופגיעה בגוף דורשת טיפול. מערכת הבריאות שלנו מעניקה טיפול מופלא, ברמה הגבוהה ביותר. יחד עם זאת, בשנים האחרונות אנחנו יודעים יותר ויותר עד כמה גם הפגיעה הנפשית – עלולה להיות קשה וממושכת – וכמה נחוץ הטיפול בה.
בדיוק כמו החובה שלנו להעניק טיפול לפצועי המלחמות, לנכים, יש לנו כמדינה אחריות לשיקום הנפשי. בהלומי הקרב, שמספרם גדול ממה שחשבנו בעבר.
יש לנו אחריות, כמדינה, כמערכת בריאות, לתמוך ובמי שסוחב על גבו את המשקולת העצומה הזו – השכול. ואלה אתם בני המשפחות השכולות.
בתחום הזה של הטיפול הנפשי יש פער גדול שאנחנו צריכים לסגור. זו המחוייבות שלי כשר בריאות, וזה הנושא שהצבתי בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות, לעשות מהפיכה בתחום בריאות הנפש בישראל.
משפחות יקרות,
מדינת ישראל, עם ישראל והתנועה הציונית כולה חבים לכם חוב עצום, חוב שלא ניתן לפרוע.
כי בזכות הלוחמות והלוחמים, בזכות מי שנפל, בזכות הקורבן האישי שלכם, בני המשפחות השכולות, בזכותם אנחנו כאן.
ביקרתי הבוקר, לפני הטקס, אצל משפחת להב, בשמרת. יהודית ודוד להב. הבן שלהם, שאול, נפל בפעילות מבצעית לפני 19 שנה. הוא מפקד מחסום בכניסה לירושלים שהגן על אזרחים מפני מפגעים. כמה דקות ספורות לפני סיום המשמרת, עורר את חשדו אדם שהתקרב אל המחסום. שאול התקדם לעברו ובכך מנע מן המחבל לפגוע בלוחמים נוספים שעמדו במחסום. הוא הגן על פקודיו בגופו ובחייו. והוא היה בן 20.
בזכותו של שאול להב זכרו לברכה, בזכות הבנות והבנים שלכם, בני הזוג, האבות שנפלו – דורות רבים של ישראלים עוד שנים ארוכות קדימה ימשיכו לחיות כאן חופשיים ומוגנים בגבולות מדינת ישראל.
תהא נשמתם של יקיריכם/יקירינו צרורה בצרור החיים, ושנדע אנחנו לקיים כאן חיים ראויים וטובים.