היהודים נגד הישראלים

״הסיפור היום זה מאבק של זהויות בין מדינת ישראל כמדינה יהודית למדינה ישראלית״, הסביר שמעון ריקלין בגלי-צה״ל. הוא צודק. זה הבסיס לקמפיין השתולים והבוגדים של תנועות כמו ״אם תרצו״, וזה הבסיס לקמפיין ההונגרי של נתניהו, שהמנוע שלו הוא חוק הלאום. החוק הזה ביטל למעשה את האזרחות הישראלית: אין כבר ״ישראלי״, זו תיכף מילת גנאי, כמו שמאלני. יש ״יהודי״, וכל השאר שונמכו.

 

חיים רמון היתמם כאן ותהה מדוע אנחנו כועסים ומפגינים, במקום לחבק את חוק הלאום. הרי מדובר בסך הכל ״במתן זכויות לאומיות רק ללאום היהודי״, כתב, ואין בו כל פגיעה ״בזכויות הפרט״ (הארץ, 16.8). כל דוברי הימין האתנו-צנטרי ועוזריהם, כגון רמון, מתחמקים מפירוט הזכויות ״הלאומיות״ המוענקות בחוק החדש רק ליהודים, והפגיעה בזכויות ״הפרט״ של כלל האזרחים. העובדה הבסיסית היא שהחוק מתעלם כליל מהמיעוטים ומזכויותיהם. סעיף 7, למשל, קובע שהמדינה ״תפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס״ של התיישבות יהודית. הכברת המילים הזו מדגישה שרק יהודים יזכו לכל המאמץ הרב מצד המדינה, ואילו לא-יהודים לא יזכו. המדינה לא תפתח, לא תפעל, לא תעודד, לא תקדם, לא תקים ולא תבסס עבורם שום דבר: הרי זה לא ״ערך לאומי״, כמו שקובע החוק במפורש עבור יהודים בלבד. אבל, בחייכם חבר׳ה, למה להתבכיין ולעשות עניין ממשהו כל כך פעוט כמו ישובים וערים, מגורים ודיור, וכל השירותים הנלווים להם? הרי ״זכויות הפרט״ לא נפגעות, טוענים רמון והימין. זה שקר גס: כשדרוזי רוצה בית והוא נדחה מטעמים ״לאומיים״ (כי הוא לא יהודי), אז בוודאי שזכויות הפרט שלו נפגעות. יש משהו חשוב יותר לאדם מאשר בית?

 

צריך להקשיב למי שקידם את החוק: שני האידיאולוגים של הימין החדש בממשלה – יריב לוין ואיילת שקד. לוין מסביר כי היעד המרכזי הוא לסייע לשופטים בעלי סדר יום ימני: ”החוק נותן כלים שלא היו בעבר. הוא מאפשר לתת תמריצים והטבות מתוך רצון לשמור על האופי היהודי״. איילת שקד הבהירה כבר אשתקד שהחוק יאפשר לשופטים להעדיף את אופייה היהודי של ישראל על אופייה הדמוקרטי.

 

המטרה האמיתית של פוליטיקה כזו נוסח הונגריה איננה המיעוטים דווקא, אלא כל מי שלא מתיישר עם השלטון. חוק הלאום הוא המכשיר להשיג זאת. כי הרי מי יקבע מהו ״אופי יהודי״ ומי יחליט מיהו ״יהודי״ הזכאי להטבות של יריב לוין? לא החוק, לא בתי המשפט, אלא הדת והמדברים בשמה. מפתח הכניסה לעולם הזכויות לא יהיה נתון לכל ישראלי, ואפילו לא לכל יהודי, אלא רק למי שרבני השלטון יכירו בו ככזה. כבר היום, חוק הלאום מוציא אל מחוץ לגדר מאות אלפי אזרחים מהעליה הרוסית, שאינם מוכרים כיהודים. רבים מהם מצביעים ״ישראל ביתנו״ אך ישראל כבר לא רואה את עצמה כביתם. גם ישראלים המוכרים כיום כיהודים, עלולים להיקלע לבעיה: מי ערב להם שלא יעברו סיווג מחדש? בי למשל, אני לא בטוח שיכירו. הרבה פעמים הטיחו בי שאני ״בכלל לא יהודי״, אחרים טענו ששכחתי מה זה להיות יהודי. אם זה יהיה תלוי בהם, מדוע שיכירו בי, בחילוני, כשווה להם? הם עלולים להתנות את ההכרה הנכספת בקיום מצוות ואורח חיים דתי ובהצהרת נאמנות. ״הלאום היהודי״ איננו שם נרדף ליהודים, אלא ליהודים נאמנים. תחשבו על זה – כשתהיה להם סמכות להעניק זכויות-יתר ״במדינה יהודית״ נוסח שמעון ריקלין, אתם באמת חושבים שהם יתנו אותן לכם?

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *