החברים הטובים של ביבי

כמו שזה נראה עכשיו, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, הכנסת תתפזר (מאליה, עוד שבועיים, אין צורך בשום הצבעה מיוחדת), וישראל תלך לבחירות שלישיות בתוך שנה. אפילו בדמוקרטיות הפחות-יציבות בעולם, זה כמעט חסר תקדים. עכשיו גם יש עוד שיאים: לראשונה מכהנת בישראל ממשלת מעבר כבר שנה שלמה, ובראשה עומד נאשם בעבירות פליליות חמורות. הוא, וכמעט חצי מחברי הרשות המחוקקת, סבורים כי אין שום מניעה שממשלת המעבר, בראשות נאשם, תמשיך להנהיג את המדינה ללא כל הגבלת זמן וללא כנסת מתפקדת. כן, יש עדיין רשות שופטת, אך גם בה מטפלים עכשיו. ממש כמו שטיפלו כבר במבקר המדינה, במשטרה, בתקשורת, ובכל גורם שאמור להיות עצמאי ולכן עלול להפריע לשלטון ללא מעצורים, אליו חותרים הנאשם וסייעניו.

האם כל זה אומר שהדמוקרטיה שלנו מתערערת? ובעצם, האם אנחנו עדיין חיים במדינה דמוקרטית? לצערי, התשובה כבר איננה ברורה. ישראל מצטרפת לשורה של מדינות שהמשטר הדמוקרטי בהן נשחק במהירות. כמה מראשיהן הם גם חברים טובים של ביבי. צירוף מקרים? ממש לא.

אני שונא שאומרים לי ״אמרנו לך״, אבל באמת אמרנו, והזהרנו, והתרענו – שזה בדיוק מה שביבי רוצה, ולכן אין שום אפשרות לממשלת ״אחדות״ אתו. למרות זאת, המשיכו בכחול-לבן בקמפיין ״האחדות״, וגרפו המוני קולות, וגם עכשיו הסאגה העגומה הזו נמשכת. ההתנגדות של ליברמן לממשלת מרכז-שמאל, בגלל תמיכת הרשימה המשותפת, לא מפתיעה. אבל אפילו בתוך כחול-לבן יש התנגדות לזה. ״ממשלה בתמיכת הערבים״ – אוי ויי, איזה פחד זה מעורר שם אצל חלק מהח״כים…

ביבי לא צריך להתאמץ יותר מדי. כחול-לבן מפנימים את התעמולה הגזענית של הימין ופוגעים בסיכויים של עצמם להגיע לשלטון. אגב, אין לי בכלל ספק, ואתם יודעים את זה, שאם ביבי היה במקום של גנץ, הוא כבר היה עושה קואליציה עם הסינים במונגוליה ועם האינדונזים באנטרקטיקה, רק כדי להקים ממשלה בראשותו. וכן, גם עם ״הערבים״ הוא עשה המון דילים, כשזה התאים לו. אבל כחול-לבן? נורא קשה להם…

אם לא תהיה הפתעה רבתי, קרקס הפרעושים ינדוד בעוד שבועיים לקמפיין הבחירות. שוב נשמע על ״לחזק את המפלגה הגדולה״ ושאר הבלים ״אסטרטגיים״, פסטיבל הסקרים ייצא לסיבוב הופעות, הכבישים יתמלאו בשלטים, הרשת תתמלא בלשון הרע, וכולנו נשלם על התענוג הזה שני מיליארד שקלים.

ומה בתכלס? היום ברור שאם אחוז ההצבעה היה גבוה יותר אצל חילונים ומצביעי שמאל (כמו, למשל, אחוזי ההצבעה של החרדים והמתנחלים), והמשקל שלנו בכנסת היה גדול יותר, היינו יכולים כבר להגיע לממשלת מרכז-שמאל ולצאת לדרך חדשה. הנה דוגמא אחת: בבחירות בספטמבר אחוז ההצבעה בתל-אביב היה 62%. כן נכון, זה נמוך, והוא אפילו ירד בהשוואה לבחירות באפריל. בבני-ברק, לעומת זאת, אחוז ההצבעה היה ונותר 77%. זה כל ההבדל, וזה מה שעושה את הפוליטיקה הישראלית: הצבעה גבוהה וחיזוק המפלגות האידיאולוגיות – רק תלוי מאיזה צד. אם נדע לחזק את השמאל, נוכל לתרגם את הערכים שלנו להישגים פוליטיים. זו מטרתנו, זו השליחות שלנו, ואם נגזר עלינו לצאת לבחירות האלה, נילחם בכל הכוח כדי שבכנסת הבאה יישבו לוחמות ולוחמים למען שיוויון, חופש ושלום.

מרטין לותר קינג אמר: ״קשת המוסר ארוכה, אך היא נוטה לעבר הצדק״, והצדק ינצח.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *