הגשר בכרמיאל

מה אתה עושה פה, ניצן?

– באתי להגיד לכם כל הכבוד ולהפגין אתכם.

פה, בכרמיאל?

– כן, בכרמיאל.

אחלה מקום כרמיאל. עשרות אזרחיות ואזרחים, מכל הגילים, הגיעו אתמול כמדי שבוע, בשש בערב, לגשר הזה, גשר מוטה גור בכרמיאל, כדי לזעוק מדם לבם. אף אחד לא ״מנהל״ אותם ואף אחד לא אומר להם מה להגיד ומה לכתוב בשלטים שהכינו בעצמם. עצם המחשבה שמישהו בכלל יגיד להם מה לעשות, מצחיקה אותם. הם אנשים עצמאיים, רציניים, ועושים מה שהם חושבים לנכון. לכן גם אף אחד לא יעצור אותם.

ראיתי אתכם כל הקיץ הזה – על הגשרים והצמתים ביגור, עתלית, שורש, מעלות, אבו גוש, גשר ההלכה, ירכא, מעגן מיכאל, צומת התותח בנהריה, גשר אפק, מרכז חורב, מחלף להבים, עין המפרץ, צומת כברי, כיכר הבימה, וכיכר פריז בואכה רחוב בלפור.

האנשים האלה הם אתם. מי שמקבלים את המייל הזה, אוהדי שמאל ומרצ לדורותיהם, הם הלב הפועם של המחאה. על הגשרים ובכיכרות אתם נחושים ומלאי עוצמה, אבל בשיחות שלנו אתם תוהים ושואלים האם המחאה הזו משפיעה, האם היא מצליחה?

אני יכול להגיד לכם את דעתי בלבד, שמבוססת על מה שאני רואה בכנסת ועל קשרים עם מקבלי ההחלטות במעגלים רבים. אז כן, כן רבתי – המחאה משפיעה, אפילו משפיעה מאוד. היא גם מרגיזה מאוד, וזה לגמרי חלק מהעניין. כי חייבים להבין – העימות הפוליטי הגדול מתרחש לא רק בכנסת ובתוך הממשלה, אלא גם בשטח, והשטח הוא אתם, אנחנו. ובמאבק הזה אסור להרים ידיים, אסור להיכנע כמו כחול-לבן והעבודה שהעניקו לנאשם מנה של לגיטימציה ומירווח לנשימה.

צריך להגיד את האמת, כי במקרה הזה האשליה היא מסוכנת, וכמו שאמר שארל דה גול – אין הצלחה אלא על בסיס האמת. אז האמת היא שברמת התחלואה וההדבקה הנוכחית, של אלפים רבים ביום, לא ריאלי להניח שהסגר וההגבלות יצמצמו אותה תוך שבועיים-שלושה. זה ייקח הרבה יותר זמן. ולכן מערכת החינוך לא תחזור בקרוב, המשק לא ישוב לשגרה, ונתניהו ימשיך לנסות לאסור על ההפגנות גם בהמשך וינסה בכל הכוח להביא לביטול משפטו. זה מצב מסוכן, עם המון חוסר ודאות, שעלול להיות פרצה לרודנות. כך היה לאורך ההיסטוריה, ואסור שזה יקרה כאן.

לכן חייבים להמשיך. לנשום עמוק, להתמודד עם המצב והקשיים האישיים, ולהמשיך. זה גם מה שאני אומר לעצמי. על כל מפגין על הגשר יש עשר מכוניות על הכביש שצופרות להזדהות. על כל אצבע בכנסת יש אלף שלטים בכיכר. נתניהו לא יזוז מרצונו, זה ברור (מישהו כבר אמר שבלפור זה בעצם ראשי תיבות: ביבי לא פורש…). אבל אני מאמין שהמאבק שלנו, יחד עם הצגת פתרונות ויוזמות חדשות, תוך חידוד מתמיד של התודעה, עתיד לחולל שינוי.

לסיום נזכרתי בעוד משפט מפורסם של דה גול: ”סופה של התקווה הוא תחילתו של המוות״. לפי מה שאני רואה על הגשרים ובכיכרות, אין שום סיכוי שזה יקרה. אנחנו נחושים.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *