בחדר, אצל ראש הממשלה

אני לא מאמין בנסים. ובכל זאת, מה שאני רואה מול העיניים, כל יום, הוא נס, נס פוליטי שהציל את ישראל. אספר לכם מה קרה אתמול בערב. התכנסנו אמש, ראשי מפלגות הקואליציה, לפגישה מיוחדת אצל ראש הממשלה. הסתכלתי על הנוכחים בחדר, שותפיי להנהגת המדינה. לא קיים דבר כזה בשום מקום בעולם. 8 (שמונה!) מפלגות, מאוד שונות זו מזו, הצליחו לחבור יחד ולהקים ממשלה כנגד כל הסיכויים, על חודו של קול.

עשינו את זה לאחר ארבע מערכות בחירות רצופות, שיתוק שלטוני, ובעיקר השחתה נוראה של הציבוריות הישראלית: ראש ממשלה ששיעבד את השלטון לטובת האינטרסים האישיים שלו בעודו עומד לדין על עבירות פליליות חמורות.

הממשלה שלנו כוללת, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, מפלגה ערבית. יש בה ימין שמאל ומרכז, חילונים ודתיים. זאת ממשלה שלא מקיאה על חצי עם, לא מפיצה הסתה פרועה, כמדיניות מוצהרת, נגד "השמאלנים, הערבים, הבוגדים, האוייבים, הפרקליטים, העיתונאים…"

זה נגמר. הגנרטור המטרטר של שיח הבוגדים והאוייבים נדם. זאת אומרת, הוא מרעיש ובעוצמה, אבל הוא כבר לא יוצא מהממשלה ומראש הממשלה. זו כבר לא המדיניות של ממשלת ישראל. איזו בושה זו היתה. ההסתה רוחשת ותוססת בספסלי אופוזיציה פראית, בריונית, שמלבה ומגבה את האיומים הנפשעים על חברי הממשלה ועל העומד בראשה. כולל משלוח של כדורי רובה. וכן, כמובן שזה מזכיר לנו את מה שאף פעם לא שכחנו ואף פעם לא סלחנו.

הם כבר לא אורבים במחשכים. הם נערכים, מתארגנים. "תיכף אנחנו חוזרים", מבטיח הנאשם עצמו. וכמובן שכל האמצעים כשרים. אין לו קווים אדומים – מעולם לא היו לו. גם לא לבן הטיפוחים בן גביר, שהנאשם כל כך התאמץ להכניס לכנסת, גם לא לסמוטריץ', מארגן מצעד הבהמות, וגם לא לליצמן, שעדיין מכהן בכנסת (!) למרות שכבר נחתם אתו הסדר טיעון על חלקו המחפיר בהגנה על הפדופילית מלכה לייפר. איזו בושה.

החבורה הזו משתוקקת לחזור, בן גביר לבטחון הפנים, סמוטריץ' למשפטים. למה לא? דודי אמסלם לחינוך, מירי רגב שרת החוץ… נראה לי שאין צורך להמשיך ולהסביר מדוע הממשלה שלנו כל כך חיונית. ובכל זאת חשוב לי לומר שהממשלה שלנו טובה לא רק בגלל שהאלטרנטיבה היא בלתי נסבלת, אלא בגלל מה שהיא/אנחנו עושים – הממשלה ומרצ בתוכה.

קודם כל, יש בעיני חשיבות עצומה לעובדה שהממשלה שלנו שינתה את השיח במדינה, מנסה לאחות את השסע, נוהגת בממלכתיות, בשפיות. בלי גזענות, בלי הפחדות, בלי להטריף את הציבור. כך, למשל, נהגנו בקורונה. כשר בריאות סירבתי להטיל סגרים ולהשבית את החיים. לא פעלתי לפי אינטרסים אישיים או סקטוריאליים. דין אחד לכולם. והצלחנו, הצלחנו לעבור את הקורונה, שני גלי ענק – הדלתא והאומיקרון – עם החלטות פורצות דרך, עם חיזוק למערכת הבריאות, ובלי להשבית את החיים.

ההישגים שלנו מרשימים ומוחשיים: תוספת 2 מיליארד שקל לבריאות, מהפכה בבריאות הנפש, איסור על טיפולי המרה, פונדקאות בישראל ללהט"בים, רפורמה גדולה בתחום ההפלות, חוק למאבק במשבר האקלים, צעדים נחושים נגד זיהומים ומזהמים, יוזמות פורצות דרך עם מדינות ערביות, בתי חולים חדשים ועוד ועוד – וכל זה בעשרה חודשים. קשה להאמין, אבל זה כך – הממשלה הזו מכהנת פחות משנה. 
חברי הכנסת שלנו, בזכות השתתפותנו בקואליציה, הצליחו לקדם שורה של הצעות חוק מתקדמות ומרעננות. בעזרת התקציב שהעברנו, על פי דרישת מרצ, אנחנו מסייעים לתנועות הנוער, לארגוני הלהט"ב, לחוזרים בשאלה, לארגוני זכויות, לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ועוד שלל תחומים ומטרות שמעולם לא זכו לתמיכה כזו, עד שקמה הממשלה שלנו ואנחנו דרשנו את חלקנו.

לא הכל ורוד ולא הכל מוצלח. נו ברור. יש בעיות ויש קשיים, ויש כמובן משברים פוליטיים. אבל דבר אחד ברור לי: יש לנו שליחות, אני מרגיש בה ממש באופן אישי, בעצמות: לשמור על הממשלה הזו ולשמור על המדינה שלנו. אנחנו רוצים להעביר תקציב חדש לשנים הבאות, רוצים להמשיך במה שהתחלנו – ויש כל כך הרבה התחלות מבטיחות במשרדים שלנו – ובעיקר אנחנו רוצים להביא עוד הישגים, לחזק את הסוציאל-דמוקרטיה ואת זכויות האדם והאזרח. לשמור על הדמוקרטיה הישראלית. זה העיקר. וכמו תמיד, באופוזיציה ועכשיו בממשלה – מרצ מניפה את הדגל הזה וממלאת אותו תוכן. 
כדי שנוכל לעשות את זה, אנחנו צריכים גם לחזק את הבסיס הפנימי שלנו. מרצ היא מפלגה דמוקרטית. בין הבודדות שנותרו כאלה. אנחנו לא רק דוגלים בדמוקרטיה לכל השאר, אלא גם מקיימים דמוקרטיה בינינו. אני יו"ר מרצ, אבל אני לא שליט יחיד. יש לנו חברים, מוסדות, וגם בחירות. ועכשיו מגיע זמן כזה – זמן של מיפקד חברים לצורך בחירת הוועידה של מרצ וגם לצורך בחירת היו"ר והרשימה לכנסת בבוא העת. כדי לחזק אותנו, וכדי לאפשר לי להמשיך ולהוביל ולהגיע להצלחות נוספות, אני מבקש שתצטרפו. חשוב להסביר: גם מי שכבר התפקד למרצ לפני שנה או שנתיים, צריך לחדש את החברות שלו. לא תוכלו לבחור אם לא תצטרפו, אפילו אם הייתם חברים בעבר. בסך הכל זה מאוד פשוט – תיכנסו, תירשמו, ותהיו חלק מהמאמץ המשותף שלנו. וזו גם בקשה אישית שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.