אין פה מוסלמים

 

 

חברת הפרלמנט הפריזאית כעסה. מסייה, אני לא יכולה להגיד לך כמה מחוקקים מוסלמים יש לנו. אצלנו לא שואלים מה דתו של אדם. כל המחוקקים הם צרפתים, ודתם היא עניינם הפרטי, סה טו. הישראלי התפלא. אולי פשוט תִסְפרי כמה מוסלמים יש? אז זהו, שלא סופרים. צרפת היא מדינה חילונית, עם הפרדה קפדנית בין דת ומדינה.

הצהרת זכויות האדם של המהפכה קבעה ״שבני האדם נולדו והם חופשיים ושווים בזכויותיהם, וניתן להצדיק הבחנות בחברה רק לשם התועלת הכללית". מכאן התפתח עיקרון המופת: היה יהודי/קתולי/מוסלמי בביתך, וצרפתי בצאתך. יותר ממאה שנה אסור לאסוף נתוני דת וגזע במפקדי אוכלוסין (להוציא תקופה שבה דווקא ערכו רישום מדוקדק של קבוצה מסוימת). יש אפילו חוק שאוסר על סמלים דתיים בבית הספר, המכוון בעצם נגד רעלות.

אלא שמשהו עמוק השתבש: המוני אזרחים שנולדו בצרפת מגדירים את עצמם קודם כל כמוסלמים. חלקם אינם תופשים את עצמם כלל כצרפתים. ואילו המוני צרפתים אחרים עוסקים באובססיביות ״בסכנת האיסלאם״. זה קורע את המדינה. לא רק בספרים של מישל וולבק, אלא גם בהתקפות טרור.

המודל החילוני נסדק. העיקרון הנעלה שרואה בדת את עניינו הפרטי של האזרח, רודד לתפישה פשטנית, ומשמש לטיוח כישלון שילובם של צאצאי המהגרים. כך למשל, בקושי אחוז מחברי הפרלמנט הם ממוצא מוסלמי, בהשוואה לכ–10% מוסלמים באוכלוסייה. אין נתונים רשמיים, כאמור, אך אלה ההערכות. אגב, בבתי הכלא בצרפת המוסלמים מהווים 60%. והמענה הרשמי לכל זה? אין בעיה עם המוסלמים, כי אין מוסלמים — כולם צרפתים…

החילוניות הצרפתית חיונית מאי־פעם, אבל היא משוועת לתיקונים. שהרי לא באמת בדת עסקינן, אלא בפער חברתי בלתי נסבל. יש מקומות סביב פריז שאפילו המשטרה חוששת להיכנס אליהם. אומרים שהם כפויי טובה, פרחחים, אבל רוב עצום בקרב בני המהגרים כמה להתקדמות, לשילוב. נכון, מיעוט קטן אינו רוצה בשילוב. השאלה את מי מחזקים. הביטו אל האמת: מה הסיכוי של עיישה ועומר, זוג צרפתי חילוני לחלוטין, שגם הוריהם נולדו באותו פרבר מוכה, לצאת משם ולשכור דירה במקום נחמד, כשלצדם מבקשים את הדירה עשרה כריסטוף, מארי, ואוליבייה?

הוויכוח שקורע את צרפת, ואת אירופה כולה, הוא ויכוח סרק, כי הברירה היא שילוב או דאעש. איזו ברירה אחרת יש? לגרש (לאן?) עשרות מיליונים, אזרחי אירופה, שהורי־הוריהם מהקולוניות לשעבר התקבלו בה לעבודות הקשות לנוכח הילודה המתמעטת ביבשת? להכניס את האזרחים ״ממוצא לא אירופי״ למחנות הסגר? מה מציעה מארין לה־פן? לטרטר אנשים שחומים ברחוב ולדחוף אותם לזרועות דאעש? זה מתכון לאבדון. ועוד יש יהודים שלא מתביישים לתמוך בזה. הפתרון היחיד הוא השקעה דרמטית בשילוב: בעבודה, בדיור, בייצוג. אכן, צרפת כבר השקיעה המון. עכשיו נחוצה השלמה. מתוך כבוד הדדי, כולל העדפה מתקנת. לא לפוליטיקה עקומה של זהויות, אבל גם לא למחיקה מוחלטת שלהן. אף אחד לא אוהב להרגיש מחוק.

כל דרך אחרת תשגר גלים של מתנדבים לדאעש. כדי להילחם בנגע הזה, צריך לייבש את קרקע המזון של המצוקה והגזענות שהוא מנצל בציניות: לתת לקהילות תקווה להשתלבות אמיתית, כדי שיקיאו את הזיהום הזה מקרבן. אם יש מדינה שיכולה לעשות את זה ולהציב מופת חדש, זו צרפת. יש לה את ההבנה ואת העוצמות הדרושות. אבל אם תאבד את העשתונות ותפקיר את עצמה לדמגוגיה ולכוחנות, היא עלולה לשוב לנקודות השפל שלה, שהיו מהקשות והמבישות בהיסטוריה.

פורסם ב״הארץ״.

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *