דברים בהלווייתו של אילן גילאון, בית העלמין מנוחה נכונה, כפר סבא.
משפחת גילאון היקרה, חברות וחברים יקרים,
קודם כל אני רוצה להביע הערכה עצומה למשפחה על ההחלטה לערוך את הפרידה מאילן, קשה להגיד את זה פרידה מאילן… בצורה הזו, ובמקום הזה כאן.
דיברתי על הנושאים האלה אתו הרבה פעמים, ואין לי ספק שהוא היה רוצה שכך ניפרד ממנו.
החיים הפוליטיים הם קשים ותובעניים, לחוצים ומתוחים. הם מבוססים על עימותים – רבים וריבים בלי הפסקה. קשה לחיות כך, וזה גם גובה מחיר, מחיר לא פשוט, צריך להגיד את זה.
אבל אילן ידע, איך להכניס בתוך המאמץ המפרך הזה, דווקא המון אהבה וחום. ומעבר לכל האידיאולוגיה האנושית שלו/שלנו, אני חושב שזה מה שכל כך ייחד אותו בנוף הפוליטי והציבורי.
הוא היה מקבל כל בנאדם בחיוך, בחיבוק, בנשיקה. כשהיית מתקרב אליו, אפילו כמה מטרים, הוא כבר היה פותח את הרועות ומזמין לחיבוק.
וזה לא פיזי. הוא היה תומך ומעודד. נותן ביטחון. ואני אומר את זה גם מהחוויה האישית שלי אתו. אף פעם לא הרגשת שזה על תנאי, ולא הרגשת שזה מזוייף, שזו הצגה של פוליטיקאים. הוא באמת כזה – אני פשוט לא מסוגל לדבר עליו בלשון עבר…
אילן תמיד לעג ״לשמאל שאוהב את האנושות אבל שונא את האנשים״. אז זהו, שהוא אהב את האנושות, ואהב את האנשים. האמת, אני לא יודע כמה הוא באמת אהב את האנושות עם כל מעשי האכזריות והעוול וחוסר הצדק – מה שאני בטוח, זה שהוא באמת באמת אהב את האנשים.
והם החזירו לו אהבה גדולה.
אילן הוא בנאדם אהוב – תראו את כל האהבה העצומה הזו כאן מסביב. כמה אנשים כאלה יש בציבוריות שלנו, שאהובים כל כך? אתם חושבים שזה קל להיות אהוב, וגם לעמוד על דעותיך ועל אידיאולוגיה שמותקפת בצורה קשה כל כך כבר המון שנים?
זה קשה, אבל אילן הצליח. איש אוהב ואהוב וגם אידיאולוג ופוליטיקאי נחוש. וחשוב להגיד – אילן לא היה נאיבי, ולא היה רק נחמד כזה. אילן ידע להיאבק, אילן ידע לעשות מלחמות, אילן ידע לעמוד על שלו ועל דעתו. וכן, גם להתעמת ובצורה חריפה. לא איש של פוצי מוצי. וזו היתה השליחות הציבורית הגדולה שלו, והוא מילא אותה בהצטיינות מופלגת.
אבל אצלו, וזו גדולתו בעיני, גם היה המון רגש חיובי, המון חיוכים, וחום, ונתינה. הוא הכי שמאלני, ושאף אחד לא יטעה, כי אני רואה שכותבים כל מיני דברים – אילן היה שמאלני בריבוע, פי אלף שמאלני, מלא מלא. וגם האיש הכי פחות חמוץ ומריר שאני מכיר. אוהב לחיות, אוהב להינות – יש אנשים שלא אוהבים שטוב להם, אוהבים לזעוף – הוא היה צוחק על זה הרבה, גם עלי קצת בהקשר הזה…
תמיד חשבתי עליו, וזה היה מאוד חזק אצלו – שהוא איש לארג׳, נדיב, נותן, אולי לפעמים יותר מדי. הכמות העצומה של פניות ציבור שהוא היה מטפל בהן בכנסת ומחוץ לכנסת. מנסה לתקן לבד את כל העוולות, את כל האכזריות וההתעמרות והניצול. זה סוציאליזם אנושי, שבא לביטוי קודם כל באופן ההתנהגות האישי, ובהלימה מוחלטת – כך זה אצל אילן – לאידיאולוגיה ולפעולה הפוליטית.
א.ד. גורדון דיבר על אחדות הרעיון ואחדות המעשה. אהרון-דוד, באורח חייו, שאף להשיג אחדות כזו עם רעיונותיו. עשה בעצמו מה שהטיף לעם.
זה אילן, זה החיים של אילן. ״משרת ציבור״ כמו שהיה קורא לעצמו. החיים שלו ביטאו את הרעיונות שלו. לא היה דיסוננס. אחדות הרעיון והמעשה.
סוציאליסט יקר שלנו, אחי – הלכת מאתנו צעיר, אבל הספקת לעשות כל כך הרבה טוב לכל כך הרבה אנשים. צדיק אמיתי. אני אוהב אותך מאוד.