מדינה למכירה: הפרטת הגנים הלאומיים

ניצן מצביע

הגנים הלאומיים שייכים לכולנו או שגם אותם ניתן להפריט? זו הסוגייה האמיתית שעומדת בעתירה בבג"צ נגד מסירת הגן הלאומי עיר דוד לידי עמותת הימין הקיצוני אלע"ד. זהו עוול כפול: הפקרה של נכס לאומי לידי גוף פרטי, שעושה בו שימוש לקידום מטרותיו הפוליטיות. זהו מצב בלתי נסבל. יש להחזיר את השליטה בגן הלאומי ההיסטורי והחשוב הזה לידי רשות הטבע והגנים. המשך שליטתה של עמותת אלע"ד בעיר דוד כמוהו כזריקת גפרור לחבית חומר נפץ.

במקביל יש לעצור את יוזמת החקיקה בכנסת שנועדה לעקוף את בג"צ ולהכשיר את השליטה של אלע"ד בעיר דוד. הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון (לשעבר "ישראל ביתנו", היום "קדימה"), להפרטת הגנים הלאומיים, מצטרפת לשורת יוזמות חקיקה מבית היוצר של המפלגה שאמורה להיות האופוזיציה הראשית לממשלת נתניהו, ולמעשה עוקפת אותה מימין. חשוב שנדע בדיוק במה מדובר. להצעת החוק שותפים יחד עם חסון גם עתניאל שנלר (קדימה), יריב לוין וזאב אלקין (ליכוד), זבולון אורלב (הבית היהודי), ודוד אזולאי (שס).  היא קובעת כי השר להגנת הסביבה יהיה רשאי להעניק לגורמים שונים, כגון עמותות, לנהל גן לאומי, או במילים פשוטות – להפריט גנים לאומיים.

החוק הקיים – "חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה" – מסדיר את תפקידיה וסמכויותיה של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים בכל הנוגע לניהול הגנים הלאומיים בישראל. עד היום הוכרזו 73 שטחים כגנים לאומיים, ואותם מנהלת הרשות שהיא גוף ממלכתי מנוסה.

אלא שבהצעת החוק מוסבר כי "הרשות מתקשה לתפעל לבדה את כל הגנים הלאומיים ברמה המניחה את הדעת". גם אם נקבל קביעה זו – מה שאינני מקבל – הרי הפתרון המוצע הוא בבחינת תיקון עוול אחד באמצעות עוול גדול יותר. יוזמי המהלך אינם מציעים פתרון של, למשל,  תוספת תקציבים לרשות כדי שתוכל למלא את תפקידה. לא. הפתרון המוצע הוא הפרטה.

אלא שהסיפור האמיתי של הצעת החוק הנואלת הזו, איננו רק סיפור של דריסת הצדק החברתי באמצעות הפרטת חיסול דוהרת של הנכסים הציבוריים שלנו. הסיפור האמיתי פה הוא הנסיון לחזק את עמותות המתנחלים והימין הקיצוני באמצעות נכסי הציבור: שילוב מגונה של עוולה חברתית ועוולה מדינית.

המטרה האמיתית של הצעת החוק של חסון היא להכשיר את פעילותה של עמותת "אלעד" במזרח ירושלים, ובראשה ניהול הגן בעיר דוד. זהו למעשה חוק מיוחד למען עמותות המתנחלים המאפשר להם לשעבד אתרים היסטוריים. אלא שהעמותה איננה גוף מחקר ארכיאולוגי, וניהול עיר דוד איננו היעד הסופי של פעילותה. זו עמותה בעלת זיקה פוליטית חדה שגורמת לפגיעה בזכויות התושבים הערבים, ועושה כל שלאל ידה לתפוס מוקדים שונים באזור ובכך למנוע פתרון מדיני והסדר כולל בארץ הזו. לכן הפרשה הזו חשובה ומשמעותית כל כך: היא מראה את הקשר בין צדק חברתי לבין זכויות אדם ושלום. הם שלובים זה בזה.

ומדוע הוגשה הצעת החוק הזו עכשיו? הרי כבר שנים עמותת "אלעד" מנהלת בפועל את הגן הלאומי בעיר דוד, כמעט ללא כל פיקוח. אלא שעתירה הוגשה לבג"צ, ולכן הועלתה הצעת החוק כדי לחסום כל שינוי בעניין. ח"כ חסון טוען כי מטרתו היחידה היא לדאוג לטיפוחם של הגנים הלאומיים. האם יסכים שעמותה כמו "שלום עכשיו", למשל, תנהל אתר לאומי, ותעביר בו מסרים אידיאולוגיים?

וכמה מילים על עיר דוד – החפירות בעיר דוד נערכו החל מהמאה ה-19 ולאחר מלחמת ששת הימים על ידי רשות העתיקות ועל ידי האוניברסיטה העברית. הגן כולל את מערכת אספקת המים בתקופות שונות לירושלים ובכלל זה נקבת השילוח ובריכת השילוח, מבני קבורה, מבני מגורים, ארכיון ועוד. אתר חשוב זה הועבר לניהול של עמותת "אלעד".

הארכיאולוגית ד"ר שרית עוקד מאונ' בן גוריון מספרת כי כאשר ביקרה עם ילדיה באתר, הם נאלצו לשמוע את ההיסטוריה המשוכתבת של עמותת אלעד על שלבי ההתפתחות של המקום. "זכותי לבקר באתר כה חשוב בכל שבעת ימי השבוע ולשמוע הסברים ללא סילוף עובדות, חצאי אמיתות, והכנסת אמירות פוליטיות לתוך ההסברים. ברגע שהמורשת ניתנת לגוף בעל אינטרסים פוליטיים, נוצרת בעיה", היא אומרת.

אבל כאמור הבעיה אינה רק בעיר דוד. הבעיה היא העיקרון המעוות שעומד בבסיס הצעת החוק שאינה מגבילה את מספר הגנים הלאומיים שיופרטו או את מיקומם. כך שהאתר הבא עלול להיות מצדה.

ולצורך השקיפות, הנה אופן ההצבעה של חברי הכנסת על הצעת החוק הזו. מעתה, בכל התייחסות להצבעות בכנסת, אנסה להביא תמונה מלאה – יראה הציבור וישפוט.

נגד: אילן גילאון, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, אבישי ברוורמן, איתן כבל, שלי יחימוביץ, חנין זועבי, דב חנין, שלום שמחון, עפו אגבריה.

בעד: נינו אבסדזה, רוחמה אברהם בלילא, רחל אדטו, יואל חסון, ישראל חסון, רוברט טיבייב, מרינה סולודקין, גדעון עזרא, רונית תירוש, אריה אלדד, אורי אריאל, מיכאל בן ארי, יעקב כץ, אורי אורבך, זבולון אורלב, דניאל הרשקוביץ, יולי אדלשטיין, זאב אלקין, אופיר אקוניס, בני בגין, גילה גמליאל, דני דנון, ציפי חוטובלי, משה כחלון, חיים כץ, ישראל כץ, לימור לבנת, יריב לוין, לאה נס, גדעון סער, ציון פיניאן, יוסי פלד, איוב קרא, ראובן ריבלין, כרמל שאמה, סילבן שלום, ישראל אייכלר, מנחם מוזס, אורי מקלב, יצחק אהרונוביץ, רוברט אילטוב, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, משה מטלון, אנסטסיה מיכאלי, אלכס מילר, חמד עמאר, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, ליה שמטוב, דוד אזולאי, נסים זאב, אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, אברהם מיכאלי, יעקב מרגי, משולם נהרי.