באוגוסט 2011 התקבל בכנסת החוק להאצת תכנון ובנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011 (להלן – חוק הוד"לים). הצעת חוק זו קוראת לבטלו לאלתר.
ההחלטה להקים ועדות דיור לאומיות (וד"לים) כפתרון לבעיות המחסור בדיור ועליית מכירי הדירות ושכר הדירה היא שגויה, מכיוון שהיא עוקפת את הליכי התכנון התקינים ומאפשרת את קיומן של תכניות פגומות אשר אינן מבטיחות לתושבים איכות חיים מינימאלית. זאת, תוך פגיעה קשה בסביבה וכרסום משמעותי בזכות הציבור להשמיע את עמדתו על התכניות. אמנם ראוי לבחון דרכים לקיצור משך הזמן הנדרש לאישור תכניות בישראל, אולם הדבר צריך להיעשות תוך הקפדה על שיקולים תכנוניים, רמה מקצועית גבוהה ושיתוף הציבור.
ההצדקה היחידה לעקיפת הליכי התכנון הרגילים יכולה להיות רק זירוז פתרונות דיור בר השגה לאוכלוסיה עם הכנסה בינונית ונמוכה. אולם החוק אינו מתייחס לצורך בתכנון דיור בר השגה, ובפועל יביא לכך שעתודות הקרקע הגדולות במרכז הארץ יהפכו להיות שכונות הומוגניות לאוכלוסיה אמידה בלבד ויגבירו את הקיטוב ואת הפערים החברתיים.
חוק הוד"לים מקים ועדות תכנון חדשות, שפעילותן ממומנת מתקציב המדינה. השקעת אותם משאבים בתגבור כוח האדם המקצועי בוועדות המחוזיות הקיימות תוביל להאצה משמעותית בטיפול בתכניות ובאישורן, וזאת במסגרת המערכת הקיימת, על האיזונים והבלים שבה, ותוך הבטחת תוצר תכנוני טוב וראוי יותר.