מטרת הצעת החוק היא לאפשר פעולה סדירה של תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי.
במציאות הקיימת היום, כאשר ברוב המקומות בישראל אין תנועה של תחבורה ציבורית מערב שבת ועד מוצאי שבת, בעוד שתנועת התחבורה הפרטית אינה מוגבלת, תושבי ישראל שאין ברשותם רכב פרטי מופלים לרעה בצורה בלתי הוגנת. זכותם לחופש תנועה נשללת למשך 24 שעות בכל שבוע, בלא שום הסבר סביר.
סעיף 3 להצעת החוק מאפשר, במקרים חריגים, להגביל תנועה של קווי אוטובוס, מוניות שירות ורכבות עירוניות, בקווי שירות עירוניים ביום המנוחה השבועי. הסדר זה יאפשר להתגבר על הבעיות של פגיעה ברגשות הדתיים של תושבי שכונות מסוימות, בהן אסורה באותו יום גם תנועת הרכבים הפרטיים. סעיף זה לא יחול על תחבורה ציבורית בין-עירונית.
סעיף 4 להצעת החוק יאפשר לשר התחבורה והבטיחות בדרכים לקבוע שקו כלשהו של תחבורה ציבורית יפעל ביום המנוחה השבועית בתדירות נמוכה יותר מאשר בימי העבודה, מסיבות של כדאיות. איסור של תנועה בקו או שינוי מסלולו ייעשו בהתאם להוראות סעיף 3 בלבד.