נתניהו

נתניהו ירק לקהילת הלהט״ב בפרצוף

מי שלא חווה זאת על בשרו, יתקשה להבין את התסכול. אתם צופים במנהיגי המחאה הלהט״בית: אנשים ונשים רהוטים, מצליחים, בעלי קריירות בתקשורת, בהיי־טק, באמנות; רופאים, עורכי דין, אפילו חברי כנסת. מה רע להם? הצליחו בחיים. כן, הצלחנו, בזכות עצמנו ובמאמץ גדול, שרבים אינם מבינים את משמעותו. רבים עוד יותר אינם רואים בכלל את אלה שלא הצליחו, שחווים מצוקה ואפליה, גם אלימות, על בסיס יומיומי. מצעדי הגאווה והנראוּת התקשורתית יוצרים מצג ורוד־עז: האמת העגומה היא שהגברים והנשים האלה הם עדיין הרוב בקרב הלהט״ב בישראל. ...
More

ההחמצה הגדולה בתולדות המדינה

יש לה יום הולדת, ליוזמת השלום החשובה ביותר שעלתה כאן, אבל אין שום מסיבה. אפילו לא חגיגה קטנה בחיק המשפחה. כבר 15 שנה היא מונחת על השולחן, ברורה, מזמינה, עם פוטנציאל מרקיע שחקים. אבל בשלב הזה היא כבר מועמדת לזכות בתואר ההחמצה הכי גדולה מאז קום המדינה. להוציא תקופה קצרה, בעידן אולמרט ולבני, ההנהגה הישראלית לא עסקה בה ברצינות. רוב הישראלים אפילו לא מכירים אותה. יוזמת השלום האזורית, או היוזמה הערבית/הסעודית כפי שנקראה אז, אומצה על-ידי הליגה הערבית ב-2002. זו יוזמה לסיום מוחלט של הסכסוך הישראלי-ערבי...
More

בגידת נתניהו ביהודי אמריקה

בעניין הזה אי אפשר לעשות לו הנחות ואי אפשר לטעון שאינו מבין. נתניהו, יותר מכל אחד אחר בצמרת הישראלית, אולי חוץ מנפתלי בנט, מכיר את אמריקה לעומק, עוקב בעניין גדול אחר המתרחש שם, ונמצא בקשר הדוק עם גורמים יהודים שונים. לכן הוא יודע היטב שני דברים: שעליית טראמפ נתנה אור ירוק להתפרצות דרמטית של תקריות אנטישמיות וגזעניות, ושיהודי ארה״ב מזועזעים ומבוהלים עד עמקי נשמתם. במקום לחבק אותם, הוא בוחר לחבק את טראמפ. ואילו טראמפ מתמיד בסירובו לגנות, ואפילו להודות, במתרחש. העניין הראשון הוא נתון עובדתי, כמותי...
More

מפגש טראמפ-נתניהו: הנושא הפלסטיני נדחק

בניגוד חד לדיון הסוער בישראל בסוגיית ההתנחלויות וחוק ההסדרה, ולהשפעה המיוחסת לכך על יחסי החוץ של המדינה, סוגיה זו נדחקה ממעמדה הבולט בדיאלוג הישראלי-אמריקאי. לא לשם כך נועדו הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו בוושינגטון. מימשל טראמפ טרם גיבש את מדיניותו ביחס למזרח התיכון, ומהבית הלבן יוצאים לעתים מסרים סותרים, אך כבר ברור כי יחסו של המימשל החדש לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולפתרון עתידי שלו, שונה באופן ניכר ממדיניות המימשל הקודם. אין בכוונתו לכפות הסדר, אין בכוונתו לתמוך בצעדים בינלאומיים כגון מהלכים כ...
More

אובמה לא נקם בנתניהו – אז מה?

סבי האהוב חלם כל חייו להגיע לאמריקה. הוא היה בטוח שזו "גאלדענע מדינה". הזהב מתגלגל על המדרכות. רק תתכופף ותאסוף. אבל אפילו הוא היה משתאה לנוכח הוויכוח המשונה על הסיוע האמריקאי. סערה בעיירה: האם הכסף שישלח לנו הגביר מאמריקה יהיה הרבה יותר ממה שקיבלנו עד עכשיו, או רק קצת יותר? ואולי בכלל היה אפשר לקבל עוד? דיבורים של שנוררים, שממשיכים לשגות באשליות, ולא רק בעניין הכסף. אז קודם כל, לא יגיעו דולרים מאמריקה. הסיוע הצבאי לישראל הוא סבסוד של הממשל לתעשיות הביטחוניות האמריקאיות. ישראל מקבלת את הזכות...
More

The Messiah Won’t Come to Israel From Across the Atlantic

The longing for international pressure is not only pointless, but enfeebling and enervating WASHINGTON — “The Americans simply don’t care,” is the headline of Zeev Sternhell’s op-ed. The United States, he writes, isn’t pressuring Israel and isn’t using its aid package to Israel in order to move the peace process forward. That is factually correct. The U.S. even blocks Palestinian moves in the United Nations. It’s not that the heads of the administration don’t care what happens to Israel and th...
More 4 תגובות

משיח מדיני לא יבוא במטוס לבן

"לאמריקאים פשוט לא אכפת", קובל זאב שטרנהל בכותרת מאמרו ("הארץ" 19.8); ארה"ב לא לוחצת על ישראל, ולא משתמשת בסיוע הביטחוני כדי לקדם תהליך מדיני. עובדתית זה נכון. ארה"ב אפילו חוסמת מהלכים פלסטיניים באו"ם. זה לא שלקברניטי הממשל לא אכפת ממה שקורה לישראלים ולפלסטינים. ככל שאפשר להתרשם, דווקא אכפת להם. אלא שהאכפתיות הזאת היא תיאורטית ומרוחקת, אפשר אפילו לומר צינית, כמו פרקים אחרים במדיניות החוץ הקרירה של ברק אובמה. מי שבונה על לחץ אמריקאי שידחוף את הישראלים והפלסטינים לתוך הצינור שיוביל לשתי מדינות, ...
More