לאחר הפורענות

השמאל ספג מכה איומה — אולי הקשה ביותר מאז המהפך של 1977. הייצוג הפרלמנטרי שלו התכווץ בשני־שלישים. זו מפלה צורבת, ואין טעם לנסות לייפות אותה. חוכמולוגים מסבירים שהשמאל בעצם לא נפגע, כי הקולות "שלו" זרמו לכחול לבן, ולולא שתיית הקולות הכל בעצם היה אותו דבר. האכלולי־שתולי הזה פתטי. השמאל נושא באחריות למצבו. המוני מצביעים שבעבר בחרו עבודה ומרצ, וגם מצביעים חדשים, נתנו את קולם לכחול לבן כי רצו להשיג מטרה פוליטית: חילופי שלטון שבראשו עומד אדם המואשם בשחיתות. את המטרה הזאת לא יכלו למצוא בשמאל, ולכן הלכו...
More

ההבדל בין השמאל הציוני לבין כל השאר

תכונה נערצת באה לעולם, הבון־טון החדש: לדבר מהבטן, בוטה; להעליב, לשנוא, הכל בשחור־לבן; בלי נימוקים, בלי נתונים — עובדות זה לחלשים, הבורות היא יתרון. העיקר לדבר דוגרי. "תהיו טראמפים", שומעים בלשכות בירושלים, והמסר מחלחל. מהבית הלבן עד ארמון הנשיא באנקרה, ממסדרונות הקרמלין עד צפון קוריאה. "בן זונה", כינה נשיא הפיליפינים את ברק אובמה. אחח, אם רק יכולנו להיות כמוהו, משוחררים, ולהגיד דוגרי מה שאנחנו חושבים באמת על הכושי המעצבן הזה ועל יפי נפש מסוגו, העולם היה טוב יותר. לא? גדעון לוי מלא הערכה לאיי...
More