לאחר הפורענות

השמאל ספג מכה איומה — אולי הקשה ביותר מאז המהפך של 1977. הייצוג הפרלמנטרי שלו התכווץ בשני־שלישים. זו מפלה צורבת, ואין טעם לנסות לייפות אותה. חוכמולוגים מסבירים שהשמאל בעצם לא נפגע, כי הקולות "שלו" זרמו לכחול לבן, ולולא שתיית הקולות הכל בעצם היה אותו דבר. האכלולי־שתולי הזה פתטי. השמאל נושא באחריות למצבו. המוני מצביעים שבעבר בחרו עבודה ומרצ, וגם מצביעים חדשים, נתנו את קולם לכחול לבן כי רצו להשיג מטרה פוליטית: חילופי שלטון שבראשו עומד אדם המואשם בשחיתות. את המטרה הזאת לא יכלו למצוא בשמאל, ולכן הלכו...
More

תתאפסו על עצמכם

לא לחינם משקיע בנימין נתניהו מאמץ גדול בחיבור של מפלגות הימין הקיצוני. גזענים וכהניסטים בכנסת? לא מזיז לו. הקולות של מיכאל בן ארי, אלי ישי, בצלאל סמוטריץ׳ וכל השאר, הם מנדטים בטוחים של הגוש שלו בלבד ולכן יקלו עליו להחזיק בשלטון. חוק הבחירות מעניק עדיפות בחלוקת הקולות לרשימות גדולות. בבחירות האחרונות היו שתיים כאלה. הפעם, אם לא ישכילו במרכז ובשמאל להרכיב רשימות משותפות, ייהנה מזה בעיקר הליכוד. מפלגות רבות עלולות בכלל שלא לעבור את אחוז החסימה. זה עניין קריטי. הקולות הללו לא נכללים בהסכמי עודפים...
More

איחוד או שנלך לאיבוד

כבר שנים רבות השמאל איננו בשלטון. הממשלה האחרונה של העבודה ומרצ כיהנה לפני 20 שנה. "שמאלני" נהפך לגידוף בישראלית מדוברת. אבל ראו זה פלא: חברי הכנסת המוערכים ביותר הם דווקא מהשמאל המשוקץ. אלה שמכונים בזלזול "החברתיים", "הפמיניסטיות", "הקומוניסטים" — דווקא הם מקבלים הכי הרבה פניות מהציבור, כי הציבור יודע שהם יתגייסו ויעזרו. לעומתם, ח"כים ושרים בליכוד שנחשבים "עממיים", שכאילו "באים מהעם", זוכים לציונים הנמוכים ביותר, כי חוץ מהסתה ופרובוקציות, האזרח לא מעניין אותם. הסיפור הזה עמוק בהרבה. כשבוחנים א...
More