סלע קיומנו

זה היה לילה ירושלמי אופייני, גשום וקר. ליד העיר העתיקה נדחקתי לרכבת הקלה, שכבר התפקעה מנוסעים, מה שמעיד עד כמה הרכבת הזו נחוצה ועד כמה העיר הזו זקוקה לתחבורה ותשתיות ראויות. נפלטתי ממנה בתחנה המרכזית, ועליתי לרציפים העליונים, לאוטובוס האחרון לתל אביב. כל החנויות בתחנה כבר היו סגורות, אך הבניין רחש פעילות: אנשים מחטטים בפחים, הומלסים בשמיכות מושיטים יד לנדבה. התחנה המרכזית היא אחד המקומות הבודדים שבהם חלכאי ונדכאי העיר הזו יכולים למצוא מפלט מהלילה הקר. בירידה מההר, חשבתי על ההחמצה. זו עיר מדהימה...
More