שעה אפלה

אודרה אזולאי ידעה שצפויה לה כהונה חסרת תקדים. בתו של היועץ היהודי למלכי מרוקו נבחרה למזכ״לית אונסק״ו יום לאחר שדונלד טראמפ הכריז על פרישת ארה״ב מהארגון. שעות ספורות לאחר מכן, הלך בעקבותיו בנימין נתניהו והורה על עזיבת ישראל. מי שחושב שזה קרה בגלל העוינות של אונסק״ו לישראל, רואה רק חלק קטן מהתמונה. הבעיטה באונסק״ו, בדיוק כמו הפרישה האמריקאית מההסכם למאבק במשבר האקלים, או הפרישה הרוסית מבית הדין הפלילי בהאג – הם חלק מאותה מגמה מופקרת: התנערות מהסכמים, גבולות, אחריות – בעיטה גדולה בכל כללי המשחק.

70 שנה זה החזיק: סדר עולמי מסויים שצמח מתוך החורבות של מלחמת העולם השנייה. כעת הוא מתפרק לנגד עינינו. לא שהיה כאן שלום עולמי. הרבה דם נשפך מאז המלחמה ההיא, והיו גם מעשי טבח. אבל היתה בכל זאת מסגרת מסויימת שהתבססה על מאזן אימה בין הגושים ועל הסכמים בינלאומיים. למשל, העקרונות של שיפוט בינלאומי על פשעים נגד האנושות, כלקח של השואה. האו״ם עצמו קם כלקח ישיר להיעדר שיתוף פעולה בינלאומי שהוביל לעליית הנאציזם.

רוב המדינות נוסדו על פי הסדר העולמי החדש: ב-1945 היו כ-50 מדינות; היום יש כ-200. מה שהופך אותן – איים קטנטנים, מרחבי ענק או ישראל – למדינות מקובלות, חלק ״ממשפחת העמים״, זו ההכרה הבינלאומית. עובדה: קשה למחוק מהמפה גבול בינלאומי. המציאות בשטח יכולה להשתנות באופן מוחלט, אבל הגבול שריר וקיים. מרוקו לא מצליחה למחוק את סהרה המערבית, טורקיה לא מצליחה להשיג הכרה בצפון קפריסין, וישראל מתחבטת עם הקו הירוק שלה כבר 50 שנה. הסדר העולמי הזה מעניק את כרטיס הכניסה הנכסף למשחק הגדול: חברות באינספור מוסדות וארגונים, משאבים כלכליים, מים טריטוריאליים, דיפלומטיה, אולימפיאדה, וכל מה שמחזיק 200 מדינות על כדור אחד.

טראמפ, ארדואן, פוטין, הימין הקיצוני באירופה, האלט-רייט בארה״ב ואחרים מסוגם, מאיימים לשים לזה קץ. מדובר ״בברקזיט״ כללי. הזרז הראשי של ההתפרקות הוא נשיא רוסיה. הפלישה לאוקראינה והזוועות בסוריה הם רק הסיפתח למה שמצטייר כסופו של משטר הביטחון הבינלאומי. פוטין רוחש בוז מופגן למושגים כמו ״אחריות בינלאומית״. בעיניו קיים רק האינטרס הצר – שלו ושל ארצו, והם משרתים זה את זה. נצחון טראמפ, שהושג אולי גם בזכות התערבות רוסיה, הופך את הגישה האנוכית-בריונית לבון טון עולמי. ארגונים חזקים שקמו במאמצים גדולים ומקיפים יבשות שלמות, מפנים את מקומם לגישה עצבנית, סגירת גבולות, וביטול הסכמים. טראמפ מטיף לכך בגלוי: הוא צהל לנוכח פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, ותמך במארין לה-פן לנשיאות צרפת. כעת הוא מפרק את הסכם הסחר של צפון אמריקה וגם מפסיק את הסיוע לאונר״א – הכל ברוח סיסמתו ״אמריקה תחילה״. בעבר זו היתה סיסמתם של האנטישמים ותומכי הנאצים באמריקה, שנאבקו נגד התערבות במלחמת העולם השנייה. גם מוסקבה עמדה אז מנגד, לאחר שסטלין כרת הסכם עם היטלר. זו היתה שעה אפלה בעולם, כשמו של הסרט החדש על מנהיגותו של צ׳רצ׳יל.

גם כעת אנו בפתחה של שעה אפלה. זרעי הפורענות כבר כאן, ולישראל יש בכך עניין חיוני. בניגוד להבלים בנוסח ״העולם כולו נגדנו״, ישראל חייבת את קיומה ושיגשוגה לסדר הבינלאומי ולבריתות עם העולם החופשי. היחלשות והסתגרות של המדינות הדמוקרטיות עלולה להיות הרסנית. אך הרוח הדמוקרטית נחלשת גם בישראל והערכים האוניברסליים מפנים את מקומם לתפיסה אתנו-צנטרית צרה. זו סיבת העומק לטראמפיזם הישראלי, ולעיוות במדיניות החוץ עם הנטישה האומללה של אונסק״ו.

פורסם ב״הארץ״.