חברים יקרים שלום,
אז מה יותר גרוע? ששר הפנים הוא אלי ישי, או ששר החוץ הוא אביגדור ליברמן? תשובה אפשרית: ששר הביטחון הוא אהוד ברק. תשובה אמיתית: שביבי נתניהו הוא ראש הממשלה. כי בנימין (עטרת ראשנו) נתניהו, הוא שהפקיד/הפקיר בידיהם את שתי זרועות הממשלה: הפנים לש"ס, החוץ לישראל ביתנו. קשה להעלות על הדעת שניים שפחות מתאימים לתפקידם, מאשר שני אלה. ואין הפתעות. בנימין (הו מנהיג דגול) נתניהו, ידע בדיוק מה המשמעות של הענקת האחריות על הרשויות המקומיות ועל רשות האוכלוסין לש"ס, ומה המשמעות לתת לליברמן לנהל את הדיפלומטיה. מי שנוהג באיוולת כזו נושא באחריות מלאה.
והאיוולת גדולה. צ'רצ'יל נהג להתבדח שדיפלומט הוא אדם החושב פעמיים לפני שהוא לא אומר דבר. אצל ליברמן זה הפוך. הוא לא חושב בכלל לפני שהוא אומר דברים מטופשים ומזיקים להפליא, ואומר ואומר… השבוע, למשל, משרד החוץ הכריז שצרפת, בריטניה, וגרמניה הן לא רלבנטיות. אולי בהשוואה לישראל הגדולה שהיא מאוד רלבנטית בעולם והכל קשובים לעמדותיה בסוגיות בינלאומיות. או שאולי הרלבנטיות האמיתית היא שלו עצמו, כשר חוץ מקובל ומדינאי נחשב. הרי כל העולם חיכה בהתרגשות לפסיקתו ביחס לבחירות ברוסיה, וכאשר בישר לפוטין בנחרצות כי הבחירות כשרות ומהימנות נשמעה אנחת רווחה בכל קצוות תבל.
העולם גם מאוד התרשם מהחלטתו הבוגרת, כבר מתחילת כהונתו כשר חוץ, לדחוק הצדה נושא זניח כמו היחסים עם הפלסטינים. הרי כל המדינות מסכימות עם קביעתו שאבו מאזן הוא המכשול הגדול ביותר לשלום. לכן כל כך הרבה מנהיגים מעדיפים להזמין אליהם את אבו מאזן ולא את ליברמן: כמובן כדי לסייע לשר החוץ שלנו במאבקו בנשיא הרשות הפלסטינית. ומה שבלי ספק הוסיף לרלבנטיות של ליברמן בעיני העולם היא התנכרותו ליחסים עם מצריים וירדן, שבהן הוא מוחרם הרבה לפני האביב הערבי. משום מה, המצרים מתקשים לשכוח שליברמן הציע להפציץ בזמן מלחמה את סכר אסואן, ולהטביע את האזור הסמוך לו במימי אגם נאצר.
עניין מכריע, שמוסיף המון לרלבנטיות שלו כשר חוץ, הוא העובדה שליברמן אינו מופקד על היחסים המדיניים עם גורם חסר חשיבות כמו ארה"ב, שם הוא נחשב אישיות בלתי רצויה. "כמתנחל אני לא יכול לדון בעתיד ההתנחלויות, זה ניגוד עניינים", הוא נימק באופן בלתי נשכח את הרלבנטיות העצומה שלו כשר חוץ ישראלי, והחליט להעמיד במרכז פעילותו את אפריקה ודרום-אמריקה. אלא שכאשר הגיע אשתקד מנהיג דרום אמריקה, נשיא ברזיל לולה, לביקור היסטורי בישראל, מי נקט בצעד רלבנטי להפליא והחרים את הביקור? ליברמן. וכמובן שאי אפשר לסיים את הסיכומון הדיפלומטי הזה בלי להזכיר את גולת הכותרת של פועלו של אביגדור ליברמן במשרד החוץ: ניהול היחסים עם טורקיה. פרשת הכסא הנמוך עליו הושיבו את השגריר הטורקי, כבר נלמדת בבתי הספר לדיפלומטיה.
אבל באמת ששום דבר מכל זה לא מפתיע. כבר בתחילת הקדנציה, המליץ סרקוזי לנתניהו להיפטר מליברמן בגלל הנזק הרב שהוא גורם לישראל. מאז, לא רק שנתניהו לא נפטר מליברמן, אלא ליברמן לא ממש סופר את נתניהו. ליברמן הוא שור נגח ומתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. פניו של ליברמן הם פניה של ישראל בעולם. וישראל מבודדת מאוד. בארצות הברית ובאירופה מעמדנו הולך ומתערער, ושר החוץ במקום לפשר ולגשר, רק מעצים את השבר עם החשובים שבידידנו. כל אמירה מתלהמת, כל החרמה או כסא נמוך, אולי מחזקים את דימויו של ליברמן בקרב בוחריו, אך ישראל נעשית פגיעה יותר. ליברמן מנסה למצב את עצמו כאיש חזק, והופך את כולנו לחלשים יותר.
ובינתיים, בזירה הפנימית:
המאבק בהדרת הנשים הפך לבון טון של הפוליטיקה הישראלית. כשנאבקתי כבר לפני שנתיים באוטובוסים הנפרדים ובכלל בהשפלת נשים במרחב הציבורי, הייתי כמעט לבדי בכנסת. אחרי אינספור פעילויות שלנו, כשכולם עכשיו קופצים על העגלה, אני חש שהצלחנו להביא את העניין אל לב התודעה הציבורית, וזה תפקידנו. אבל, וזה אבל גדול, אפליית הנשים היא רק חלק מהבעיה, ואפילו לא חלק עיקרי. רוב העוסקים בכך עכשיו מתחמקים משורש העניין – העירוב הבלתי-נסבל של דת ומדינה: בתי הדין הדתיים, הנישואים והגירושים, הגיור, הגיוס, מערכות החינוך, התקציבים, השבתת התחבורה הציבורית כל סוף שבוע, ובעיקר הגיבוי הפוליטי שיש לכל העיוותים הללו. הרי ההתלהבות והעיסוק התקשורתי בהדרת הנשים יתפוגגו בקרוב, כפי שקורה בכל עניין, ואז שוב נעמוד בודדים מול פוליטיקאים ופרשנים שיקפצו על עגלה אחרת כלשהי. לכן אנחנו חייבים לנצל את תשומת הלב הציבורית כדי לקרוא בקול גדול וברור להפרדת הדת מהמדינה. הנה הווידיאו של דבריי בכנס החירום שנערך בכנסת, וראיון נרחב אתי ועם ידידי ח"כ שלמה מולה, השותף עמי בראשות השדולה הפלורליסטית בכנסת, במוסף מיוחד ב"הארץ" על הכפייה הדתית.
פסולת אלקטרונית היא הפסולת הרעילה והמסוכנת ביותר, אך גם בעלת הערך הכלכלי הגדול ביותר. לכן הגשתי את הצעת החוק לטיפול ומיחזור פסולת אלקטרונית, שהוכנה בשיתוף "אדם, טבע, ודין", ותעלה השבוע בפני הממשלה והכנסת (הנה הדיווח). בפסולת הזו ניתן לטפל באופן יעיל, שכבר מקובל במקומות רבים בעולם, להפיק רווח מתוצרי המיחזור, וגם לספק מקומות עבודה. נוסחה מנצחת.
כריתת עצים מרהיבים או גיזום קטלני שמחסל אותם, הם רעה חולה שמתרחשת בערים בכל הארץ: הרס עצים בני עשרות שנים במחי מסור של קבלן גיזום בלתי-מקצועי. העץ הוא גורם מפתח במערכת הסביבתית, וערכו רב במיוחד בעיר. הוא מעניק יופי והנאה, נוטה צל, מוריד את הטמפרטורות, משפר את איכות האוויר, משמש בית גידול לבעלי חיים, והכל לאורך שנים רבות ובטיפול מינימלי. משום כך אנחנו קשורים בעבותות אל העצים שלנו. בכנסת נדונה עכשיו הצעת חוק של הממשלה המסדירה הגנה על עצים. עניין מרכזי בולט בחסרונו: אין כל הודעה או פירסום במקום הכריתה עצמו או יידוע של התושבים. יחד עם עמיתי לראשות השדולה הסביבתית, ח"כ דב חנין, אנו דורשים כי המידע על הכריתה יפורסם כיאות, וכן שייקבע בחוק מנגון לפניות הציבור. אנו קוראים לכל מי שהעניין יקר ללבו ומבין את משמעותו העמוקה, במיוחד במרחב העירוני, לפנות ליועץ המשפטי של משרד החקלאות (כאן) ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת (כאן). התגייסות ציבורית תוכל להביא לפתרון ראוי.
ולסיום, שמחתי לגלות שסידרת הסרטים שעשיתי בטלוויזיה על תופעות מפתח בעולם, היא כיום חלק רשמי מתכנית הלימודים בגיאוגרפיה בבתי הספר התיכוניים. אני מקבל המון פניות מסטודנטים ופעילים מכל רחבי הארץ בנושאים השונים שניתחתי שם: ערים טובות, תחבורה מתוחכמת, פיתוח נכון, העליה בתוחלת החיים, הגירה… אז לכל השואלים והמתעניינים, כל פרקי הסידרה נמצאים כאן, לצפיה חופשית. תיהנו.
להתראות, ניצן