חברים יקרים שלום,
זה לא אנחנו וזה לא בגללנו, ובכל זאת אנחנו חלק: חודשיים אחרי שהוקם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, שהוקם חודשיים אחרי האוהל הראשון בכיכר סול במדריד, צצו האוהלים הראשונים במעוז הקפיטליזם: וול סטריט. המחאה ברובע הפיננסי של ניו יורק החלה בספטמבר בכיכר החירות ("ליברטי סקווייר") תחת הסיסמה "לכבוש את וול סטריט" ומתרחשת עכשיו בלא פחות מ-600 מוקדים בארה"ב. זו התנועה העממית הגדולה הראשונה בשמאל האמריקאימאז הטלטלה העזה של שנות ה-60 עם תנועת זכויות האזרח ומחאת וייטנאם. יש האומרים אפילו שהיא תנועת השמאל הגדולה ביותר באמריקה מאז שנות ה-30 ו"הניו דיל". מקבילותיה האירופיות של המחאה הזו, וגם כאן, מזכירות יותר מכל את מרידות הסטודנטים "ותרבות הנגד" של 1968 וסביבותיה – מפאריס ועד פראג.
השיח במאהלי וול סטריט מוכר עד כאב. תאוות הבצע החזירית של ראשי המערכת הפיננסית הותירה 99% מהאוכלוסייה עם שברי החלום האמריקני. או בלשונו של מייקל מור, בנאום מחשמל שכבר הפך לאחד מסמלי המחאה, בהפגנת איגודי העובדים שנלחמים על חייהם בוויסקונסין, "400 אמריקאים מחזיקים בכספים ונכסים שווים לאלה שבידי יותר ממחצית האוכלוסיה בארה"ב – 155 מיליון איש". אלה 99 האחוזים: סטודנטים הנוטלים הלוואות שלעולם לא יוכלו להחזיר כדי לכסות את שכר הלימוד האסטרונומי, אזרחים נטולי כל ביטוח בריאות או כאלה שדווקא מבוטחים אך מתים מסרטן כי חברת הביטוח שלהם לא אישרה להם לעבור בדיקות יקרות, או אינסוף קשישים שנותרו ללא פנסיה כי "בכירי המשק" הימרו עליה בבורסה והיא נעלמה כלא היתה עם קריסת המניות. וכך, שכבות שלמות של אזרחים עובדים – מורים, שוטרים, אחיות, נהגים – נפלטות מהמעמד הבינוני והופכות לעניות, נטולות בריאות, מגורים, וביטחון סוציאלי מינימלי.
קווי הדמיון בין המחאות במדינות השונות בולטים מאוד: הצורה וההתארגנות של מאהלי המחאה, אופן הפעולה המבוזר והלא היררכי, הניסיון לדמוקרטיה ישירה, והניסיון ליצור שפה חדשה שמדברת במונחים של צדק חברתי וכלכלי. ואכן, חברי קבוצות המחאה בארה"ב מדגישים שהם רואים את עצמם כחלק מגל המחאה העולמי.
אלא שהמחאה הזו מושתקת. התקשורת האמריקאית נוהגת במוחים על פי המשפט הידוע של גנדי – "קודם הם מתעלמים ממך, ואז הם לועגים לך, ואחר כך הם נלחמים בך". המפגינים כונו בשלל כינויים נלעגים, וכעת מגוייס המימסד כולו – התקשורתי, העסקי, והפוליטי – למאבק מר בתנועת המחאה. אלא שכדאי לזכור גם את סופו של אותו משפט מפורסם של אבי ההתנגדות הבלתי-אלימה: "ולבסוף – אתה מנצח."
אחד משיאי המחאה עד כה צפוי להתרחש מחר, מוצ"ש 15 באוקטובר, ב-200 ערים בכל העולם, וגם אצלנו. על הארוע המגוון בת"א, עם שורה של יוזמות מקוריות – כאן.
חשוב לי להתעכב על נקודה שמרתיעה רבים, ולהסביר כי תנועת המחאה היא מגוונת ובוקעים ממנה קולות רבים ולעתים שונים מאוד זה מזה. ביניהם יש גם קולות קיצוניים וצורמים הקוראים למאבק מוחלט לא רק בסדר הכלכלי-חברתי הקיים אלא גם במוסדות הדמוקרטיים ובשיטה הדמוקרטית עצמה. זו אינה דרכנו. אין להחליף את עריצות ההון והשווקים בעריצות אחרת של "ועדות עממיות" עם קריאות קרב כגון "עולים על הקונגרס/הכנסת". דיבורים כאלה המלבים סלידה פופוליסטית מהמערכת הפוליטית, מנוצלים לרעה על-ידי כוחות שאין להם שום קשר למחאה החברתית, ושואפים להחריב את הדמוקרטיה הייצוגית ואת זכויות היסוד. לכן צריך להיות ברורים: המאבק שלנו הוא למען סוציאל-דמוקרטיה – מדינת רווחה מודרנית על בסיס הדמוקרטיה הליברלית. זו שיטת הממשל המבטיחה את הרוח האנושית ואת זכויות האדם. כי בדמוקרטיה ליברלית הרוב, גדול ככל שיהיה ובכל צבע שילבש, אינו יכול לפגוע בזכויותיו המוגנות של היחיד.
ובינתיים, כמה המלצות קריאה וצפייה על התופעה המדהימה המתרחשת עכשיו בעולם. ראשית, ריכוז כל העידכונים מרחבי תבל, והאתר הרשמי של "לכבוש את וול סטריט". כתבת עומק טלוויוזיונית על מחאת וול סטריט, באתר המצויין של "דמוקרטיה עכשיו". על הפאניקה של אילי ההון במאמר מדוייק של פרופ' פול קרוגמן. ולכל המתעניינים – מבחר עצום של קליפים, מאמרים ובלוגים מרוכז עבורכם כאן.
בימים הקרובים כולכם מוזמנים לשורה של אירועים במסגרת המאבקים השונים שלנו:
- עוצרים את הפרטת הגנים הלאומיים – מרצ והתנועה הירוקה יוצאות למאבק בהצעת החוק להפרטת הגנים הלאומיים, מבית היוצר של "קדימה". הפעילות תיערך בחמישה גנים לאומיים: מצדה, בית שערים, עין חמד/קסטל, פלמחים, ואפולוניה. הפרטים כאן.
- המאבק בכפיה דתית – במסגרת פסטיבל "הקהל" באפעל אשתתף ברב-שיח בנושא יהדות ודמוקרטיה ומאבקנו להפרדת דת ומדינה.
- תחבורה ציבורית בשבת – פעילות ברעננה של תנועת "ישראל חופשית" למען תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע. פרטים בפייסבוק.
- הצלת חולות סמר – רגע לפני שהדחפורים עולים על פיסת הטבע המופלאה הזו בערבה לצורך כריית חול, תתקיים שם עצרת מחאה גדולה. בפנייתי לרשות מקרקעי ישראל הדגשתי כי תהליך הכרייה כבר גבה מחיר סביבתי כבד ומן המרחב הייחודי הזה נעלמו מינים שהחולות היו מפלטם האחרון. וכמו שאנחנו מדגישים בכל המאבקים: אנחנו לא נגד פיתוח. להיפך. אנחנו בעד פיתוח אבל כזה ששומר על הסביבה, וזה אפשרי בהחלט. וכך צריך לפעול כאן: יש מקור אחר לחול, ובזול, ואין צורך להרוס את הדיונות האחרונות – כל הפרטים באתר שלי.
ולסיום, גלעד כמובן – אני מברך את ראש הממשלה ואת מערכת הביטחון על ההסכם לשחרור גלעד שליט. הבטן מתהפכת למקרא רשימת הרוצחים שישוחררו, אבל ההחלטה היא נכונה ובעניין הזה אנחנו מעניקים גיבוי מלא. ושבו בנים לגבולם. חג שמח!
שלכם, ניצן