חלומות נורדיים, ועדת טראח, מדינה למכירה, הפצחן המימני, והצביעו ים המלח

חברים יקרים שלום,

חלומות נורדיים. בכל ההפגנות הגדולות הוא הופיע: בחור עם דגל גדול של שבדיה, בצבעי כחול-צהוב. המסר היה ברור: רוצים מדינת רווחה למופת על-פי "המודל השבדי" המפורסם. יש באמת הרבה מה ללמוד מהסוציאל-דמוקרטיה של שבדיה. אלא שישראל היא לא שבדיה, שנהנית מתקופת השלום הארוכה בהיסטוריה (עניין מדהים כשלעצמו – יותר מ-200 שנה שבדיה לא השתתפה במלחמה כלשהי). למרבה הצער, בישראל אי אפשר לדרוש "צדק חברתי" ובכך לסכם את בעיות המדינה. אין מצב כזה. האמירה "אני מתעסק רק בעניינים חברתיים, השלום לא מעניין אותי" מזכירה אדם שמתעלם מפיל שעומד לו באמצע הסלון. אין שום דרך – חברתית, כלכלית, פוליטית, תרבותית – "לשים בצד" את הסכסוך. בוודאי למי שפועל בזירה הלאומית ושואף לעמדת הנהגה. הדברים בוערים במיוחד בימים הגורליים הללו. הסדר הקבע היה אמור להיחתם 5 שנים לאחר הסכמי אוסלו. 18 שנה עברו מאז, וכבר יותר משנתיים אין אפילו מו"מ – החמצה בלתי-נתפסת. עכשיו הפלסטינים מביאים את עניינם בפני הקהילה הבינלאומית. צריך לשאול ביושר: האם נתניהו וליברמן הותירו להם מוצא אחר? האם אנחנו, במקומם, היינו נוהגים אחרת? אין טעם לפעול נגד ההכרה במדינה פלסטינית. זו הרי תקום, ואפילו ביבי הצהיר על כך. אין גם סיבה לאיים. להיפך, ישראל צריכה להיות הראשונה לקדם את חזון שתי המדינות כי הוא מבטיח את קיומה. ישראל גם צריכה להיות הראשונה לסייע למדינה הפלסטינית – לא רק מפני שזה צודק ומוסרי, אלא גם כי זה חכם. הנה 50 סיבות להגיד כן למדינה פלסטינית. ואת הדברים האלה אנחנו אומרים בקול ברור – לא בהיחבא בצל המחאה החברתית, ולא במקום המחאה החברתית. אלא יחד עם הדרישה לצדק חברתי, נקיים השבוע משמרת מחאה.

ועדת טראח. לאחר ששר האוצר כבר הבהיר שלא יהיה שום שינוי, בא טרכטנברג והסביר כי לא ימליץ לפתוח את מסגרת התקציב – מה שמחסל את התיקווה שהוועדה המתוקשרת שלו תזיז משהו. מבחינת המחאה, זו הוכחה נוספת וכואבת, שאסור להרפות מהלחץ. ואכן המחאה לובשת צורות חדשות. התרגשתי להשתתף באירוע ראשון מסוגו של "אלף שולחנות", ובמפגשים עם מאהלים ברחבי הארץ שמתגבשים לקהילות מאבק – למשל בפרדס חנה.

 מדינה למכירה. אנחנו יוצאים למאבק בהצעת החוק להפרטת הגנים הלאומיים שיזם ח"כ ישראל חסון מ"קדימה". החוק שיאפשר להעביר גם את מצדה לניהול פרטי הוא לא רק הפקרה של נכסי הציבור, אלא יש לו גם מטרה פוליטית: להכשיר את ההשתלטות של גורמי ימין קיצוני על אתרים במזרח ירושלים. הנה הבלוג שלי במאקו, ומאמר באתר "עבודה שחורה", והסרטון "תפסיקו למכור את המדינה" באתר הקמפיין.

הפצחן המימני – נשמע מפחיד? בצדק. מדובר במיתקן גדול שהולך ומוקם בשטח בתי הזיקוק בחיפה. בסיור באזור, נדהמנו לגלות שפיקוד העורף ורשות החירום הלאומית כלל אינם מעורבים בפרוייקט. גם הליכי התכנון והאישור היו חריגים ותמוהים מאוד. קראתי לרשויות להפסיק להתייחס למפרץ כפח הזבל של ישראל, ולבחון מחדש את כל ההליך להקמת הפצחן.

על משמר הזכויות. את הפעילות הראשונה של ועדת העובדים הזרים בראשותי, בחרתי לערוך במטות של ארגוני הסיוע וזכויות האדם. זו הייתה הזדמנות חשובה לעמוד מקרוב אחר העבודה החשובה של ארגונים כמו האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים, ורופאים לזכויות אדם. הייתה גם מטרה נוספת: להביע הערכה והוקרה לארגוני הזכויות כולם שעמדו בשנה האחרונה תחת מיתקפה ברוטאלית בכנסת. חשוב שסוף-סוף ייצא מהכנסת קול אחר ביחס לארגונים הללו ששומרים על החברה הישראלית ובעצם מבצעים את תפקידה של המדינה שברחה מאחריותה. הנה גם סרטון מהביקור המרגש.

הצביעו לים המלח בתחרות על שבעת פלאי הטבע בעולם. זה לא רק עניין תדמיתי, זה בפירוש יעזור לנו במאבק החברתי-סביבתי להצלת ים המלח. וחוץ מזה, לים המלח באמת מגיע. כנסו לאתר הרשמי, הירשמו והצביעו.

ולסיום, כולכם מוזמנים להרצאה שלי כיצד להפוך את תל-אביב ובעצם כל עיר לעיר מקיימת, עיר טובה לתושביה – בפתיחת התכנית למובילי קיימות עירונית.

 

להתראות,

ניצן