חברים יקרים שלום,
גם כשבטוחים שכבר ראינו הכל, ויותר מזה לא יתכן, מסתבר שעוד לא ראינו כלום. למשל, חשמל כשר. כן כן. כשר, בקטע דתי. עם משגיחי כשרות על השאלטר, עם מחלקת חשמל ברבנות (בחיי), וכמובן עם הרבה מאות מיליונים כדי לשמן את כל העסק במשרות ועסקנים, כפי שמקובל במוסדות הדת הבלתי-נפרדת מהמדינה שלנו (פרטים ותגובות כאן).
מה כשר בחשמל, תשאלו? מסתבר שכשרות היא עניין גמיש, ובעיקר מכניס מאוד. מכת החשמל הזו שהוריד עלינו שר התשתיות לנדאו (נציג המפלגה שכה רבים מבוחריה סובלים מהתעמרות הרבנות שאינה מכירה בהם כיהודים), הזכירה לי סיפור ששמעתי מחבר וטרינר, שבתקופת הלימודים שלו, התמחה במשחטה גדולה, כשרה למהדרין. מדי פעם הופיע שם משגיח הכשרות הראשי, עבדקן ותיק, שהיה מציץ קצרות סביב, והולך לו לדרכו. משחטה, כידוע, איננה מקום סימפטי, ומי שאינו חייב להיות שם, כמובן שיעדיף להסתלק. אך כיצד אפשר להכשיר את הבשר אם לא בודקים את הפרות? מסתבר שבמשחטה היה סידור מעניין, "הבנה" שכזו בין הבעלים לבין המשגיח. במקום לבדוק פרה פרה, שחיטה שחיטה, מה שעלול לעכב את העבודה, וכמובן לגרום להפסדים גדולים במקרה שיימצאו טריפות רבות – כי הרי בשר כשר הוא יקר (בדיוק בגלל סידורי הרבנות הללו) – קבעו מיכסת פסילה של פרות בודדות ביום. כל השאר כשר… ובינינו, כמו שפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, גם הכשרות היא עניין של מרות. בהמה כשרה של משגיח אחד, היא טריפה בעיני האחר וההיפך. תלוי בעדה, בהשקפה, ובעיקר בפוליטיקה.
במשך שנים הסידור הזה עבד לשביעות רצון כולם. העסק רץ, המשגיח זכה בשפע זמן פנוי ואולי בעוד משהו, הרבנות קיבלה את חלקה ובעל המשחטה קיבל תעודת כשרות על כמעט כל הבשר, מה שהכניס לו רווחים נאים. ואז, יום בהיר אחד, המשגיח הוותיק נפל למשכב. במקומו שלחו מהרבנות משגיח צעיר ונלהב. הבחור ניגש למלאכה במרץ. בדק כל פרה, גילה כל נקב וכל סירכה ובדל סירכה, והטריף עדרים שלמים וגם את מנהלי העבודה. אחד העובדים הבכירים שראה כיצד רבבות שקלים יורדים לטמיון, התקשר לבעלים. "בוא מהר, יש בעיה". הבוס הגיע והמשגיח, כולו חריצות ויראת שמיים, הסביר בגאווה איך יגע ומישש ומצא סירכות קטנטנות ודקיקות שמאחוריהן, לדעת הפוסקים המחמירים, עלולים להסתתר נקבים זעירים וכך הציל את לקוחות המשחטה מאכילת טריפות, רחמנא לצלן. הבוס הביט בו בחיוך רחב ומבשר רע, תפס בשולי בגדו, הצמיד אותו אל הקיר, ואמר לו: "תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אין סירכות ואין שטויות. מעכשיו הכל כשר". וכך היה.
מאז שאני בכנסת, הפכתי בעצמי כתובת לסיפורים מהסוג הזה: סיפורים מבפנים, על מעללי המשגיחים ושליחי הרבנות לחברות הבשר בארגנטינה או אורוגוואי, עם סכומי עתק המתגלגלים בעסקי הכשרויות למיניהם, שזה בערך הדבר האחרון שאפשר להגיד על העסקים הללו: "כשרים" הם לא. חלק מהסיפורים הגיעו למשטרה, אחרים הגיעו למקומות אחרים כגון מבקר המדינה, וחלקם התגלגלו להצעות חוק שהגשתי בנסיון למגר את עוולות ושחיתויות הכשרות. למשל הצעת חוק האוסרת התניית כשרות של בית עסק בעניינים שאינם קשורים למזון כמו ריקודים, אירועים של רפורמים, מסיבות סילווסטר, או שירת נשים… או הצעת חוק לפיקוח על מחירי תעודות הכשרות. אני מודה שעל חשמל עוד לא חשבתי.
אגב, לי עצמי אין כל עניין מיוחד בכשרות. לא בעד, לא נגד. לטעמי מדובר בסוגיה שצריכה להישאר בתחומו הפרטי של אדם, כל אחד על-פי השקפותיו ואמונותיו, ואין מקום להצעות חוק בעניין הסדר כפוי של אמונה מסויימת. ההסדר הכפוי צריך לעבור מן העולם. אך כל עוד זהו שירות מטעם מוסד ממלכתי, המוסדר על-ידי חוקי מדינה, ושכל המוסדות הממלכתיים האחרים מחייבים את קיומו, מה שהופך אותו לשירות חובה, יש להילחם בעיוותים הרבים שאופפים אותו, ושעולים לכולנו ממון רב. העיוותים הללו כולם נובעים מהעירוב הבלתי-נסבל של דת ופוליטיקה, דת ומדינה. וכמו תמיד, מי שסיכם זאת טוב מכולם, עוד לפני שהדברים בכלל קרו, הוא הרצל כמובן. הנה הציטוט הבלתי נשכח "ממדינת היהודים", על רבנים וגנרלים: "חיל הצבא וכוהני הדת שניהם כאחד נכבדים יהיו בעינינו. אך בהנהגת ענייני המדינה, אין להם כל עסק, לבל יביאו בה מבוכה מבית ומחוץ." ועד שחזונו של הרצל יתגשם במלואו, הנה כמה דברים שאנחנו עושים בעניין:
פיקוח על ישיבות – בעקבות הדיווחים על הפסקת הפיקוח על ישיבות, קראתי למשרד האוצר לבצע את תפקידו ולפקח על הזרמת הכספים לישיבות ולכוללים המתוקצבים בידי המדינה ולא להיכנע ללחץ הסיעות החרדיות.
הדרת נשים – בכנס חירום שיזמתי בכנסת הסברתי כי התופעות הללו אינן מוגבלות לשכונות מסוימות והן נפוצות בכל הארץ. שורש הרע הוא התפיסה של נשים כמחטיאות ומדיחות. האישה מייצגת כביכול משהו רע, פסול, מופקר, בגלל שהיא עלולה לגרום לנו, הגברים, לעשות דברים נוראיים. לצערי, הגישה המעליבה הזו – לנשים וגברים – מקבלת גיבוי מרבנים רבים. הנה דיווח באתר ארגון "קולך", פורום נשים דתיות.
חופש בחירה בנישואין – בתגובה לדיון בבג"צ על נישואין אזרחיים, הדגשתי כי המציאות שבה המדינה שוללת את זכות האדם הבסיסית לנישואין ממאות אלפי אזרחים היא בלתי נסבלת.
תחבורה ציבורית בשבת – אין ולא יכולה להיות תחבורה ציבורית טובה, כל עוד היא מושבתת בכל סוף שבוע. היכנסו לווידיאו של נאומי בכנס התחבורה הציבורית, שמתפרסם לשמחתי גם באתר ליברלי ברוסית.
ועוד כמה דברים שעשינו השבוע – היכנסו לדבריי בכנס אשדוד לקיימות על הקשר העמוק בין המאבק הסביבתי למאבק החברתי, צפובמפגש שלי עם מאות תלמידים באתר לטרון על הדרך לחולל שינוי חברתי במדינה, וקיראו על מאבק המשוררים ועל חוק הספרים שלי, כחלק מהמאמץ לקדם את התרבות בישראל.
ולסיום, בשבוע הקרוב תידון בכנסת הצעת החוק הדרקונית, שתאפשר להחזיק בכלא למשך שנים מבקשי מקלט, ללא משפט. בעזרת לחץ ציבורי מנענו את אישור החוק בשנה שעברה. פרטים ומשלוח מיילים לכנסת, בקישור הזה.
להתראות, ניצן