מיץ מנגו, הקול והיצר, חולירע וסמים, לא תשתיקו אותנו, ואופוזיציה לוחמת (25.11.11)

חברים יקרים שלום,

תיכף נדבר על הצונאמי האנטי-דמוקרטי ועל כל המאבקים שלנו, אבל לפני זה אני רוצה לספר לכם סיפור ותיק שמתגלגל במסדרונות הכנסת. מספרים שפעם, בתקופה צנועה יותר, התחילו להגיש במזנון הכנסת מיץ מפרי אקזוטי, שעוד לא היה נפוץ כל כך בארץ: מנגו. הח"כים ואורחיהם שתו ונהנו, אבל עסקן חרדי לא ראה את החידוש בעין יפה. לאחר מספר ימים בא האיש עם כמה מחבריו אל המזנונאי ודרש ממנו להפסיק למכור את המיץ הצהוב. מדוע? משום שפרי טרופי תאוותני שכזה "מעורר את היצר". המזנונאי, יהודי חכם, חכך בדעתו. הוא הביט ארוכות בחבורה, ציקצק בלשונו, ולבסוף אמר: חברים יקרים, הסירו דאגה מלבכם. זה לא המנגו. כשיש לך יצר בראש, גם כוס מים תעורר אותו.

נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי השבוע את הרב אליקים לבנון, הנושא בתואר "רב השומרון" או משהו מהסוג הזה שמקבל משכורת נכבדת מהמדינה וגם עומד בראש ישיבות ומוסדות לנוער, זאת אומרת מחנך ואפילו מורה רוחני, מצהיר שאסור להתגייס לצבא בגלל… שירת נשים. הוא אף אמר שחייל דתי צריך "למסור את נפשו", אפילו לעמוד בפני כיתת יורים, ממש כך, ורק שלא ישמע שירת נשים. כי הרי ידוע שנשים הן יצורים מחטיאים, ומראן וקולן – סכנה ממש. קול באשה ערווה, והוא עלול לעורר את יצרם של גברים תמימים וזכים, ואז אנה אנו באים?

בנאום שלי בהפגנת האלפים "לא תשתיקו אותנו" נגד החקיקה האנטי-דמוקרטית, אמרתי שיצר הרע הזה שמתפרץ עכשיו בצורה של השפלת נשים הוא הביטוי הקשה ביותר לחשיכה הדכאנית שיורדת עלינו. ההפגנה זכתה לסיקור רחב מאוד. הנה, למשל, הדיווחים עלינו במעריבהארץוואלהגל"צגלובס. ומה שבמיוחד משמח אותי – הכתבות הרבות בתקשורת הרוסית, למשל כאן, וגם כאן.

ואז נזכרתי בעוד עניין שקשור ברב לבנון, שהוא כידוע לא חרדי אלא סרוג, עניין שמראה עד כמה הקיצוניות הזו יורדת עמוק. בהתנחלות בה מכהן לבנון כרב, אלון מורה, ביקשה אשתקד אישה להיבחר למזכירות היישוב. לבנון כתב אז כי "זה לא תפקיד לאישה", משום "שמתן שררה לאישה זו בעיה". כשהתבקש להסביר את דבריו המקוממים, אמר שהציבור אינו נבנה מגברים ונשים, אלא ממשפחות, והמשפחה היא "אבן היסוד אשר ממנה ניתן ליצוק תשתית בריאה לאומה". ובתוך המשפחה יש חלוקת תפקידים: הבעל נושא בעיקר בתפקידי חוץ, והאישה בתפקידי פנים. כך הנחו חכמי ישראל מדורי דורות וגם אם נרצה לשנות זאת, לא נוכל, כי זה "האופי הטבעי" של גברים ונשים, והטבע חזק מכל גורם אחר.

וכאן קבור הכלב. כאן טמון הקשר העמוק בין השפלת הנשים לבין המתקפה החריפה על בג"צ ועל הדמוקרטיה בכלל. כי למה בעצם הם זועמים כל כך על בג"צ? הרי בג"צ הוא זה שהכשיר את כל "אלוני מורה" לאורך השנים, ובג"צ הוא זה שמעניק את חותם החוקיות לכל השליטה בשטחים כבר עשורים שלמים, והוא מלבין פעם אחר פעם את רוב העוולות והעיוותים. הם היו צריכים להודות בוקר בוקר על קיומו של מוסד שכזה. אבל דבר יסודי בבג"צ, ובתקשורת, ובארגונים לזכויות האדם, ובמערכת הדמוקרטית בכלל, מטריף את דעתם: המקור ממנו כל אלה שואבים את סמכותם. והמקור הזה איננו אלוהים, או בעצם אלה שמתיימרים לדבר בשם אלוהים – התיימרות שמכונה "דת", והמקור הזה איננו "קדוש", והוא גם לא "חוקי הטבע" ולכן בלתי-ניתן לשינוי. לא. המקור שממנו הדמוקרטיה שואבת את סמכותה הוא האדם, ולא אדם אחד, לא כזה המחזיק במונופול על קולו של אלוהים או על יישום "חוקי הטבע" שלו, אלא האדם, כל אדם, גבר ואישה, לבן ושחור, עשיר ועני.

זה היסוד. זכויות האדם, מתוך תפיסה של שיוויון, כפי שמנסחת ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם: "כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". ולמי שמעדיף לעצום עיניים, כדאי להזכיר שההכרזה הזו נולדה בעקבות השואה, שואת עמנו, ונכנסה לתוקף בשנה שקמה מדינתנו, ויום זכויות האדם הבינלאומי שנציין בעוד כמה ימים הוא יום השנה לכינונה של ההכרזה הזו.

ומה בעצם היו פריצות הדרך התקדימיות הגדולות באמת של בג"צ שלנו לאורך השנים? שיוויון האישה ויישומו בפועל ושיוויון לבעלי נטייה מינית שונה. וכעת בית המשפט מתקדם אט-אט, אבל בעקביות, בדרך השיוויון החברתי ויישום זכויות חברתיות.

זה מה שמרגיז אותם. את חוקי האדם הם אינם יכולים לסבול, כי בעיניהם לא כל בני האדם שווים. הנשים לא שוות לגברים, השחורים לא שווים ללבנים, והעניים בוודאי שלא שווים לעשירים. ההתנגדות העמוקה לתפיסת השיוויון היא הדבק שמצמיד בעוצמה, תמיד ובכל מקום, את הקפיטליזם החזירי, הלאומנות, והכפייה הדתית. זה גם סוד הקואליציה של ביבי, ליברמן וישי. ומולם אנחנו עומדים, אופוזיציה לוחמת.

המאבק בחוק לשון הרע – "חוק ההשתקה" כמו שאנחנו קוראים לו, או פשוט "חולירע", כלשונו של אורי אבנריכנסו לראיון שלי ברדיו "כל השלום", שגם הוא עצמו נפל קורבן למסע סתימת הפיות, למאמר באתר שלי בדיון הסוער על הצעת ה חוק, ולשלל הדיווחים על המאבק שלנו בחוק הדרקוני הזה – למשל בהארץ או בכלכליסט – ועל ההסתייגות שהגשתי לחוק המעבירה את נטל ההוכחה מהעיתונאי אל התובע, וגם על הבטחתי לחשוף את צביעותם של העיתונים החרדיים.

 המאבק על בית המשפט – היכנסו לשלל הדיווחים על הצעת אי אמון בממשלה שהגשנו השבוע, והדיווחים על המאבק שלנו "בחוק גרוניס", למאמר באתר שלי תחת הכותרת "יש שופטים בירושלים", למאבק הקשה נגד המחטף הבריוני הקרוי "חוק סולברג" – החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים וגם הוועדה לבחירת דיינים שלא תהיה בה אפילו אישה אחת – חוק הסותר חוקי יסוד, כפי שהדגשתי כאן. קיראו על הדיון השערורייתי בוועדת החוקה,שהצעתי לקיימו בוועדת הסמים משום שבינו לבין "חוקה,חוק ומשפט" אין דבר וחצי דבר, כפי שהסברתי כאן. והקרב של השבוע הקרוב: הצעת החוק של הליכוד להגביל את זכות העתירות לבג"צ.

ואיפה אתם? – במסגרת מדורנו "איפה אתם ולמה לא שומעים אתכם", הנה רק חלק ממה שנעשה השבוע. הפעילות עצומה ואין תירוצים: מי שבאמת רוצה להשפיע ולא רק לקטר יוכל למצוא כאן משהו שבו יוכל להשתתף. "שיר לשיוויון – נשים בקדמת הבמה" – אירוע שירה חגיגי בירושלים – כאן. יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים – כאן. כנס על תחבורה ציבורית בשבת, בהשתתפותי – כאן. כנס "רעננה חופשית" על דת ומדינה במרחב העירוני והציבורי – כאן. דיון בבג"צ על חופש הבחירה בנישואין – כאן. ארוע ברחבת הכותל במחאה על הדרת נשים עם תפילה מכבדת – כאן. חזרה פתוחה לקהל של להקת מחול בירושלים, שנמצאת תחת לחץ כבד להסתיר את הנשים – במרכז ז'ראר בכר. וכמובן, אירועי יום זכויות ה אדם הבינלאומי – כאן.

להתראות, ניצן