הצעת חוק חשובה במיוחד שאני מקדם – נוגעת להליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל. כדי להבין את חשיבותה – צריך להבין כיצד עובדת עבודת החקיקה. חבר כנסת, מהאופוזיציה או מהקואליציה, שמעוניין לקדם הצעת חוק – מניח אותה על שולחן הכנסת ומעלה אותה להצבעה. כדי שההצעה תתקבל, הוא נדרש כמעט תמיד לשכנע את הקואליציה – שלה יש רוב בכנסת וכלי חשוב מאוד שנקרא משמעת קואליציונית. הקואליציה כולה מצביעה בהתאם לעמדת הממשלה, ומי שקובע את עמדת הממשלה זוהי ועדת השרים לענייני חקיקה. המשמעות היא שלועדת שרים זו יש כוח עצום במיוחד – היא מפילה חוקים או מרימה אותם, על פיה יישק דבר.
אלא שהועדה הזו מסתתרת בחדרי חדרים, ולציבור, ששלח את נבחריו כדי שישרת אותו – אין כל יכולת לדעת כיצד הצביעו השרים, ומי הפיל איזו החלטה. מדובר בפגיעה קשה בשקיפות ההליך הדמוקרטי, המאפשרת לשרים החברים בוועדה להתנער מאחורי הקלעים מהבטחותיהם לציבור, מבלי שלאיש תהיה יכולת לדעת זאת ובאופן שיפעיל משמעת קואליציונית שיחייב את חברי הממשלה כולה.
מהסיבה הזו – החלטתי לקדם הצעת חוק, לפיה יש לקבוע חובת רישום פרוטוקול בדיונים, כמו גם פרסום פומבי של אופן ההצבעה של כל אחד מחברי הוועדה. בנוסף, לפי ההצעה שיזמתי, מגיש הצעת החוק יוכל להשתתף, אם ירצה בכך, בדיוני ועדת השרים, ולנמק בפניה את הצעת החוק בניסיון להסביר לחבריה את יתרונות ההצעה. גם הדיון הבסיסי הזה לא מתנהל כיום, אלא רק במליאת הכנסת – אחרי שעמדת הממשלה כבר הוכרעה בעניין.