התומכים הרבים שלו כועסים, והוא אוחז את השור הזועם בקרניו ומוביל אותו מנצחון לנצחון. כך מסבירים כולם, כולל הוא עצמו, את סוד ההצלחה של דונלד טראמפ. על מה הם כועסים? על ״המימסד״, על ״וושינגטון״, על ״התקינות הפוליטית״. אבל מה בדיוק מכעיס אותם במושגים הערטילאיים הללו ומניע אותם לפעולה?
שיחות עם מצביעי טראמפ חושפות תחושות זעם וחרדה שלכאורה עומדות בניגוד למציאות באמריקה של אובמה. הרי בתקופת נשיאותו האבטלה ירדה בחצי. התעסוקה פורחת. ההתרסקות הפיננסית בתום עידן בוש שאימללה המוני אמריקאים היא סיוט רחוק. ביטוח בריאות מעניק לראשונה כיסוי רפואי בסיסי לעשרות מיליוני אזרחים שמעולם לא זכו לו. נפסק הזרם של ארונות מתים עטופים בדגל מאפגניסטן ועיראק. אלה עובדות. ויש עוד הישגים לאובמה, שאמורים למצב אותו כנשיא טוב. ואכן במחנה הפוליטי שלו הוא נהנה מאהדה רחבה, וגם הילרי קלינטון מתאמצת להסתפח אליו ואל מורשתו.
אלא שבמחנה הנגדי, ובמיוחד בקרב אנשים שלא מגדירים את עצמם באופן פוליטי, התחושה הפוכה, והם נוהרים לזרועותיו של טראמפ. מדוע? הרי מצבם הכלכלי של רוב תומכי טראמפ השתפר בשנים האחרונות, כמו של רוב האמריקאים, ומה שקורה בסוריה או באוקראינה לא מעניין את קצה הזרת של רובם.
התשובה טמונה בהבטחת האושר המקיימת את שלטון ההון הגדול, במיוחד בגירסה האמריקאית שלו. היא טופחה במשך דורות על-ידי המימסד הפיננסי בוול סטריט, המנגנון הפוליטי בוושינגטון, ותעשיית האשליות בהוליווד. הבטחת האושר מוגשת בכל שלב בחיים, וכוחה עצום בכל העולם, גם אצלנו. זה ״החלום האמריקאי״: שכל אחד יכול. שאם רק תרצה ותתאמץ מספיק, ובעיקר תאמין, תוכל לאחוז בו. כי הוא ממש מעבר לפינה. זה תלוי רק בך. ואחרי שתתפוס אותו – השמים הם הגבול: עושר, אהבה, גאולה. אתה תהיה חזק, את תהיי יפה, אתם תהיו מושכים, מצליחים, מאושרים. לתמיד. האושר שמעבר לפינה הוא כמעט עקרון חוקתי, אחת משלוש הזכויות בהכרזת העצמאות של ארה״ב, שעליהן חייבת הממשלה להגן: ״חיים, חירות, והמירדף אחר האושר״. לא אושר, אלא המירדף אחריו.
מרה אחריתו של מי שמפקפק בסיכויי ההתגשמות של החלום האמריקאי. לגזול חלום הוא פשע שאין עליו כפרה. אז מה אם אחוז תמותת התינוקות בארה״ב גבוה מאשר בקובה? עני הוא לוזר. חולה הוא עצלן. ואבוי למי שמנסה להביא סיפוק ונחמה שלא באמצעות מירדף בלתי פוסק אחר חלומות, אלא בצעדים אפרוריים ומשמימים כמו שירותי בריאות לכל, מתן עבודה, ומאבק באפליה. כי הרי מהלכים כאלה, כמו שנקט אובמה באופן חלקי, משמעותם שהמפתח לחיים טובים יותר לא תלוי רק במה שאתה לבדך יכול ומצליח לעשות, אלא במה שהחברה, שאתה חלק ממנה, עושה ביחד אתך ולמענך. התפיסה הזו – המשתפת, החברתית – מאיימת על החלום המסחרי הוותיק. היא מפחידה רבים כי היא מוצגת כקריאת תיגר על כל מה שטוב ונכון ואמריקאי – אמריקאי מסוג מסויים, כי יש גם סוגים אחרים.
והנה בא טראמפ, הווינר האולטימטיבי כביכול, ומחזיר את הבטחת האושר בגירסה נוצצת יותר מכפי שאי פעם העזו לשווק באמריקה. מנהיגי הרפובליקאים מזועזעים, אבל טראמפ בסך הכל מיישם את עקרונותיהם במיומנות ופיקחות שאין להם. איין ראנד היתה מתה עליו. הביטו בי. כסף, כוח, וכמובן אישה צעירה ויפה שתלויה על הכתף. מה שיש לי יכול להיות גם לך. רוצה להיות מיליונר? הנה זה בא, עם הנשיא הבא, ממש מעבר לפינה.
פורסם ב״הארץ״.