השימוש במפוחי אויר (מפוחים לאיסוף עלים) לניקוי רחובות, חצרות וגנים ציבוריים ופרטיים גורם לזיהום אויר קשה, לרעש, ומחולל מיטרדים הפוגעים בציבור.
זיהום האוויר הנגרם עקב שימוש במפוחי עלים נחלק לשני סוגים:
פליטת מזהמים ממפוחים המונעים בדלק – בתהליך שריפת הדלק נפלטים לאוויר מזהמים שונים הכוללים פחמימנים, ובכלל זה בנזן 1 ו-3, בוטדיאן, אלדהידים ופחמימנים אחרים הידועים כחומרים מסרטנים או רעילים לאדם, וכיוצרי אוזון קרקעי. בנוסף נפלטים לאוויר מזהמים כמו פחמן חד-חמצני, תחמוצות חנקן וחומר חלקיקי.
פיזור חלקיקים – פעולת המפוח מייצרת חומר חלקיקי ואבק המרחף למרחק רב. חלקיקים אלה עלולים להכיל בנוסף לאבק גם צואת בעלי חיים, כימיקלים ופסולת רחוב, עופרת ופחמימנים, וכן מזהמים שונים ממקורות תחבורתיים, שיש להם פוטנציאל גבוה לפגיעה בבריאות. עם אלה נמנים חלקיקים הנפלטים ממנועי דיזל, שמוגדרים כחומר מסרטן, וחלקיקים שמקורם בבלייה של צמיגי רכב.
הנזק שנגרם לציבור הינו נזק רב: האגודה האמריקאית למחלות ריאה, קובעת כי מפוח אחד מזהם בממוצע באופן הדומה ל-17 מכוניות פרטיות. מלבד זיהום אוויר, המפוחים עלולים לגרום גם למפגעי רעש. החוק למניעת מפגעים, התשכ"א–1961, אוסר על גרימת רעש חזק או בלתי סביר, ותקנות שהותקנו לאחרונה על ידי המשרד לאיכות הסביבה ואושרו בכנסת, מתייחסות באופן ישיר לרעש הנגרם מציוד גינון עירוני ואוסרות שימוש במפוחי עלים מרעישים באזורי מגורים. כך, כתוצאה ממניעת זיהום האוויר ימנעו גם מפגעי רעש.
הצעת חוק זו באה לעגן בחקיקה איסור מלא על שימוש במפוחים באזורי מגורים, ללא קשר רק לעוצמת הרעש שלהם, אלא עקב מכלול המיטרדים והמפגעים הקשורים בפעילותם ובמיוחד זיהום האוויר שהם יוצרים. בכך תושג הגנה טובה יותר על התושבים הסובלים מזיהום ורעש עקב שימוש במפוחי אוויר, דבר הפוגע בצורה ניכרת באיכות חייהם.