צמרת הציונות הדתית היא כיום חוד החנית בדיכוי של כל מחאה חברתית. בעבר היא היתה שותפה חשובה לבנייה של מדינת הרווחה, אך היא שמנה, עבתה וכשתה. התקציבים העצומים להתנחלויות והתופינים הקואליציוניים שגדלו ותפחו, שינוי את אופיה. כבר שנים שרבנים, פוליטיקאים ומובילי דיעה בציונות הדתית מסורים לפרוייקט הדגל של הימין: ריסוק מדינת הרווחה. עכשיו היא רושמת פרק עצוב במיוחד: הקולות הארסיים ביותר נגד הנכים, נגד מאבק הגז, נגד מאבקי השחיתות יוצאים מתוכה. וישמן ישורון ויבעט.
ההווייה קובעת את התודעה. האליטות המדושנות של הימין הדתי יונקות מבורות השומן של השלטון. בעצם הם השלטון, המימסד. יש בתוכם כאלה שבאופן ציני ומודע יוצאים נגד כל מאבק חברתי פשוט כדי לשמור על מעמדם והפריבילגיות שלהם. ויש כאלה שמרוב תקציבים ושררה, פיתחו אטימות, טחו עיניהם מראות, וחושבים שככה זה אצל כולם והכל פה נפלא. אצל אלה ואלה שיטת הפעולה דומה: סימון המאבקים החברתיים כבגידה במדינה, באמצעות מילות קוד כגון ״הקרן החדשה״ או ״עמותות השמאל״. כל ציץ של מחאה מתוייג כבכיינות וסמולנות. אלא אם כן הוא מתרחש בהתנחלויות. סחטנות של מיליארדים נוסח עמונה היא בסדר גמור, בעיני אולטרה-קפיטליסטית כמו איילת שקד. הקפיטליזם הנלהב שלה נעצר בקו הירוק.
לא כל הציונות הדתית כזו. רבים וטובים סולדים ממה שארע לבני ״תורה ועבודה״. אבל הם שותקים. למה אין כיפות בהפגנות החברתיות? הם תוהים. כי הימין הדתי בורח מכל מחאה חברתית או סביבתית, מכל סוגיה שקשורה בעובדים ובניצול של בני אדם. כי הציונות הדתית מניחה לקפיטליסטים ערלי לב לקחת אותה אל מחוזות החזירות החברתית.
מי שחושב שהברית בין נתניהו לבין בנט וסמוטריץ׳ נוגעת לעניין המדיני בלבד, רואה רק אוזן או חדק ומחמיץ את הפיל הגדול באמצע החדר: שותפות ערכית של ימין קיצוני – כלכלי ודתי. הלאומני, האנטי-דמוקרטי, הוא תוצר של אלה. חוץ מסקטוריאליות אנוכית, יש כאן זרם אידיאולוגי שסוגד לכוחנות. רק החזק שורד – אנחנו חזקים, משמע אנחנו צודקים. בין אם מדובר ביהודים מול ערבים או עשירים מול עניים. אגב, שום חידוש אין פה – זה הסיאוב הישן של הימין, שצץ דור אחר דור בכל רחבי תבל.
איך זה מסתדר עם הדת? קלי קלות. זו הברית העתיקה ביותר: בין בעל הממון לבין עסקן הדת. ככה זה בכל המימסדים הדתיים: צידוק הדין, השלמה עם גורלך, וכמובן צדקה – אבל במשורה: חלילה שהצדקה תהפוך לצדק, עליה להישאר ברמת הפרוטות. ״התורה אינה מחייבת קיומו של שוויון, ואינה מעודדת צמצום פערים״, מסביר הרב אורי סדן, איש ״מכון כתר לכלכלה ותורה״, תוך הסתמכות (מטעה) על הרמב״ם. ומה בכל זאת חובת הקהילה? ״לדאוג כי יימצאו לעני צרכיו הבסיסיים ביותר ותו לא״. ברוח זו פוסק סדן כי העלאת קצבאות הנכות מנוגדת להלכה. קשה להאמין? בוועידת ״מקור ראשון״ הסביר מנכ״ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, כי העלאת קצבאות הנכים תעלה את מספר הנכים באוכלוסיה – דבריו התקבלו במחיאות כפיים. עדיין קשה להאמין? בתגובה לדו״ח העוני של הביטוח הלאומי לפיו שליש מהילדים בישראל עניים, הנפיק ח״כ סמוטריץ׳ פנינה של ממש: ״יש לי חמישה ילדים, ואני לא חושב ששניים מהם עניים״.
וכך, מתנועה פורצת דרך, על בסיס ערכי השיוויון והצדק החברתי של ״הפועל המזרחי״, מאמצת צמרת הציונות הדתית תפיסת מוסר אוונגליסטית – אנטי ציונית ואנטי יהודית – שבזה לכל מאבק חברתי, מאשימה את החלשים ביותר במצבם, ומנותקת ממציאות החיים של רוב אזרחי ישראל.
פורסם ב״הארץ״.