קשה לנו לחשוב שיכול להיות אחרת. שינוי גדול בכלל נראה לנו בלתי מציאותי. אבל שינויים עצומים מתרחשים לנגד עינינו ממש, וכל מה שאנחנו חווים עכשיו סותר את האמירה הידועה שאין חדש תחת השמש (קוהלת). דונלד טראמפ היה חידוש עצום. נשיא כמוהו לא היה. במהלך מסע הבחירות הראשון שלו, איש לא האמין (גם לא הוא עצמו), שיש לו סיכוי לנצח. בתום הקדנציה הראשונה שלו, וכנראה האחרונה, אפשר כבר לקבוע שהוא היה מהנשיאים הגרועים בתולדות ארה״ב, אם לא הגרוע בהם.
רוב האמריקאים לא הצביעו לו ב-2016, ורוב עוד יותר גדול התגייס הפעם כדי לשלוח אותו הביתה. אבל רבים מהם היו פסימיים. לא האמינו שיוכלו לנצח אותו. שוב ושוב לאורכה ולרוחבה של התקשורת האמריקאית והרשתות החברתיות, מתנגדי טראמפ התחבטו והתייסרו בספקות ופקפוקים. האם ביידן המבוגר והפחות כריזמטי הוא המועמד המתאים? מדוע לא מציבים כוכב חדש ורענן? האם נכון לנהל קמפיין אישי נוקב נגד טראמפ ובכך להרגיז את תומכיו? האם נכון להאשים את טראמפ באחריות למותם של רבע מיליון איש מקורונה? עוד ועוד ספקות והלקאה עצמית, כמיטב המסורת של השמאל לדורותיו. מזכיר לכם משהו?
אז מתברר שביידן הממלכתי, ההגון, הסולידי, היה בדיוק מה שנחוץ מול התינוק המגודל בבית הלבן: המבוגר האחראי, מישהו שאפשר לסמוך עליו שיקבל החלטות רציונליות וישים קץ לשנים של טירלול. גם הבחירה בקמלה האריס כסגניתו, איש מרשימה ופורצת דרך, היתה בחירה מצויינת, למרות כל הביקורת שנשמעה באגף הרדיקלי של הדמוקרטים. אגב האריס הולכת לעשות היסטוריה: סגנית נשיא ראשונה בארה״ב. אכן כן, בארה״ב עוד לא היתה נשיאה ואפילו לא סגנית נשיא, והאריס בדרך לשם. וזה מרגש מאוד.
מה הלקח? אסור לאבד תקווה. וכדי לנצח צריך להתמקד במטרה ולא בריבים פנימיים. אחת החבלות הקשות במסע הבחירות של הילארי קלינטון, היתה ההתנגחות הארסית בתוך המחנה. עד כדי כך שהיו דמוקרטים שהעדיפו לא להצביע בכלל, מאשר לתמוך בקלינטון – ראיתי זאת במו עיני בשטח. הפעם זה היה שונה. ביידן הצליח לתקן את המצב, והיתה סביבו התלכדות מרשימה.
האם הנשיא ביידן באמת יהיה רע לישראל, כמו שמרעימים תופי הימין? ובאמת, בדיון סגור בכנסת שמעתי ״דאגה״ מכך שמימשל ביידן יבטל צעדים שעשה טראמפ בקשר לפלסטינים – יחדש את הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית, יפתח מחדש את משרדי אש"ף בוושינגטון ואת הקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים.
אז שיהיה ברור – הבכי והנהי על ״ביידן העוין״ הוא הבל הבלים. יותר מזה – אני קורא לצוות המזה״ת של ביידן לעשות בדיוק את הצעדים הללו שמעוררים ״דאגה״ בימין. גם קמלה האריס הצהירה על מחוייבות לפתרון שתי המדינות והתנגדות לסיפוח ולהרחבת ההתנחלויות. אני בהחלט מקווה שהם ידבקו בכך. אם מימשל ביידן יביא לחידוש תהליך השלום עם הפלסטינים, זה יהיה הדבר הטוב ביותר שישראל יכולה לקוות לו. כי קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תלוי בסיום הכיבוש ובפתרון שתי המדינות.
אז כן, ביידן אולי לא יהיה נוח לנתניהו כמו טראמפ, ובטח שלא יאפשר לו להשתמש בבית הלבן לצרכיו הפוליטיים. אבל ביידן יהיה טוב לישראל.
יש סמליות גדולה שדווקא ביום השנה ה-25 לרצח רבין, הגיעו הבשורות המרגשות מארה״ב. זה תיקון גדול. כך כתב ביידן עצמו השבוע: "אני מצטרף לישראלים וחולק כבוד לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, 25 שנים אחרי ההתנקשות בו. הוא חי חיים של שירות לארצו ולביטחונה – וקיפח את חייו במרדף אמיץ אחר השלום. היה לי הכבוד לקרוא לו חבר”. הלוואי וביידן יעניק תנופה מחודשת לשלום הזה שגם אותו כבר הספידו.
״אבל איך אתה יכול לתמוך בביידן אחרי כל הטוב שטראמפ עשה לישראל?״, שאל אותי אברי גלעד בערוץ 13. אמרתי לו ואני אומר גם לכם: טראמפ שיקר בלי הפסקה ויצר עולם שלם של פייק-ניוז והטעיה, הוא נתן רוח גבית לאלימות וגזענות, ניהל בצורה מחפירה את משבר הקורונה, גרם נזק אדיר לכדור הארץ כשהתכחש למשבר האקלים, ומחק כל זכר לממלכתיות והגינות. בתקופתו חלה עליה עצומה בתקריות הגזעניות והאנטישמיות. העיתונאי יגאל מוסקו סיכם זאת כך: ״הלוואי שטראמפ יילך. לטובת השפיות, לטובת האמת, לטובת אמריקה, לטובת ישראל, לטובת כדור הארץ. הלוואי שיפסיד.״
לפני סיום, אני מבקש שתצפו במשהו ששבר לי את הלב – לי ולעוד מאות אלפי ישראלים. השבוע התקיים דיון בכנסת על הצעת החוק שלי לאיסור טיפולי המרה, שכבר עברה בקריאה טרומית במליאה. לדיון הזה הזמנתי כמה ניצולים ושורדים שעברו טיפולי המרה. היה לי חשוב שהם יבואו לכנסת כדי שכולם ישמעו את עדויותיהם, וייפסקו השקרים על כך שאני מנסה למנוע מאנשים טיפולים פסיכולוגיים… המרה איננה טיפול פסיכולוגי. היא התעללות נפשית וגופנית, שמובילה בהרבה מאוד מקרים למצבים קשים ביותר, עד כדי התאבדות.
לכבודם של האמיצים כמו רפאל, לכבודם של המפגינות והמפגינים בגשרים ובכיכרות, לכבודם של הלוחמים לשלום, ולכבודם של האמריקאים שעשו את הדבר הנכון, הנה כמה מילים של נתן זך, שהלך השבוע לעולמו – ״כולנו זקוקים לחסד״:
כֻּלָּנוּ זְקוּקִים לְחֶסֶד,
כֻּלָּנוּ זְקוּקִים לְמַגָּע.
לִרְכֹּשׁ חֹם לֹא בְּכֶסֶף
לִרְכֹּשׁ מִתּוֹךְ מַגָּע.
לָתֵת בְּלִי לְרַצּוֹת לָקַחַת
וְלֹא מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ שֶׁזּוֹרַחַת,
כְּמוֹ צֵל אֲשֶׁר נוֹפֵל,
בֹּאִי וְאַרְאֶה לָךְ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ עוֹד אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם.
כֻּלָּנוּ רוֹצִים לָתֵת,
רַק מְעַטִּים יוֹדְעִים אֵיךְ.
צָרִיךְ לִלְמֹד כָּעֵת
שֶׁהָאֹשֶׁר לֹא מְחַיֵּךְ,
שֶׁמָּה שֶׁנִּתַּן אֵי פַּעַם
לֹא יִלָּקַח לְעוֹלָם,
שֶׁיֵּשׁ לְכֹל זֶה טַעַם,
גַּם כְּשֶׁהַטַּעַם תַּם
בֹּאִי וְאַרְאֶה לָךְ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ עוֹד מֵאִיר אוֹר יוֹם.
כֻּלָּנוּ רוֹצִים לֶאֱהֹב.
כֻּלָּנוּ רוֹצִים לִשְׂמֹחַ,
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ טוֹב,
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ.
להתראות, ניצן