פורסם ב-YNET.
ההכרזות על "מהפיכה בתחבורה הציבורית" הן אחיזת עיניים. לא תהיה כאן תחבורה ציבורית ראויה כל עוד היא מושבתת בסופי שבוע בגלל כפייה דתית. אף אחד לא יוותר על המכונית, כאשר אין לו אפשרויות תחבורה ביום החופשי שלו. טענות אלו ואחרות העליתי בכנס תחבורה ציבורית שנערך בתל אביב. בכנס הוזכרה גם הצעת חוק שהעליתי בכנסת להפעלת תחבורה ציבורית בשבת, שהופלה במליאה בלחץ הסיעות החרדיות.
מי שחושב שתחבורה ציבורית היא עניין שולי, מיותר, משהו עתיק כזה שצריך לעניין רק את החיילים המסכנים שאין להם מכונית או את הזקנים שלא נוהגים – מוטב שידלג על המאמר הזה, ויעבור הלאה למדור המכוניות החדשות (ויתכונן לבלות את שעות הפנאי שלו בתוך קופסת המתכת שרכש במיטב כספו, תקוע בפקקים וחיפושי חנייה אינסופיים). אבל מי שכבר ראה איך עובדת התחבורה במדינות מפותחות בעולם, ומי שמבין שתחבורה ציבורית איכותית היא גלגל ההצלה של ישראל מהפקקים, מאובדן שעות העבודה, מתאונות הדרכים, הזיהום, מצוקת החניה, ומחירי הדלק – ודאי רוצה גם להבין מה חוסם את התחבורה שלנו.
לאחר שנים של הזנחה מכוונת של התחבורה הציבורית לטובת הרכב הפרטי, מתחיל ליפול האסימון ברשויות השונות, שהתחבורה איננה יכולה להתבסס רק על רכב פרטי, ושללא תחבורה ציבורית ראויה המדינה תיעצר. וכך, בדרך יסורים שאנחנו משתרכים בה עכשיו, מתחילות לצוץ אט-אט היוזמות והמהלכים לשיפור התחבורה הציבורית, וביניהן הרפורמה הגדולה בקווי האוטובוס בגוש דן.
אלא שנתון יסודי אחד בולט, מכשיל בעקביות את כל התכניות ואת כל החזונות: התחבורה הציבורית שלנו מושבתת בסופי שבוע. אין לזה אח ורע בעולם. אגב, גם לא בחיפה, שמהבחינה הזאת היא לא ממש חלק מהמדינה: יש בה תחבורה ציבורית בשבת, וגם אוכלוסיה דתית וחרדית לא קטנה. האוטובוסים נוסעים בשבת, והפלא ופלא – דבר לא נגרע מצביון החיים של אף חיפאי, דתי או חילוני. ולמי שלא יודע, גם קווים בודדים בגוש דן מתחילים לנסוע כמה שעות לפני צאת השבת. יש לעמוד על המשמר כדי איש לא יעלה בדעתו, כפי שפורסם כאן אתמול וכפי שכבר ניסו בעבר, לבטל את הקווים הללו.
אז למה בחיפה כן, ובבאר שבע לא? כי זה "הסטאטוס קוו". כי זה מה שהיה פה פעם. אלא שמאז שנקבע ונחתם אותו סטאטוס קוו ישן, המדינה שינתה את פניה. 300 אלף מכוניות חדשות עולות מדי שנה על כבישי ישראל, יותר מ-800 כל יום, והמדינה הולכת ונחנקת בפקק ובתאונות. כבישים חדשים נסללים, גדולים ורחבים, אך גם הם אינם יכולים להכיל עומס כזה. והערים? מתפוקקות בעשן וברעש.
הציבור נקרא עכשיו להביע אמון בתכניות התחבורה הציבורית. אך מי יוותר על המכונית כאשר אין לו אופציית ניידות סבירה ביום החופשי שלו, בשבת החילונית שלו? ומי שאין לו ברירה, כי אין לו מכונית או שאין לו רשיון נהיגה, ימשיך להיות מקורקע ומקופח בסוף השבוע.
הצעת החוק שלי לתחבורה ציבורית בסופי שבוע נדחתה בשבוע שעבר בלחץ הסיעות החרדיות בקואליציה. אמנם בהצעת החוק נקבע במפורש שניתן יהיה לשנות את הקווים מתוך התחשבות בצביון הדתי של אזורים שונים, ואף לצמצם את תדירותם באופן כללי כדי להתחשב בצביון השבת. "אבל יש לנו הסכמים קואליציוניים", הסביר נציג הממשלה במליאה, והגרזן ירד על האפשרות שתהיה כאן תחבורה ציבורית נורמלית.
בסיעות החרדיות צהלו. יש בקרבן מטיפים נלהבים היוצאים בשצף קצף נגד "חילולי שבת". אבל גם הם הרי יודעים שהמדינה לא נעצרת בשבת. בתי החולים פועלים, וגם המשטרה וצה"ל ומד"א ומכבי אש, שדה התעופה פתוח, רשתות החשמל והמים והטלפון מתפקדות כסדרן, וכך גם שידורי הטלוויזיה והרדיו, המלונות, ושלל מוסדות ומפעלים שמספקים שירותים מגוונים לציבור. נוח להטיף בלהט נגד "חילול שבת", ולעצום עין לנוכח העובדה שכל השירותים מתוחזקים בשבת וחג, על-ידי אזרחים אחרים, וניתן להיעזר בהם בכל רגע ורגע. זו הצביעות ביחס לתחבורה הציבורית – שירות חיוני מאין כמוהו. וכדאי שלא נתבלבל: לא מכריחים איש לנסוע בשבת. אדם באמונתו יחיה. וממש כפי שאינני מעלה בדעתי לכפות על אף אדם אורח חיים מסויים, הרי אין לאיש זכות להתערב כך בחיי. ולכן התחבורה הציבורית חייבת לנסוע. וכמו שיודע כל חיפאי, דבר לא ייגרע מאורחות החיים של שומרי השבת. להיפך. הרי במצב הנוכחי מאות אלפי מכוניות גודשות את הכבישים בשבת: יום של ביקורי משפחה, טיולים, ספורט, תרבות, וים כמובן – כל אחד לפי בחירתו. לכל אדם צריכה להיות אפשרות בחירה כזו. תחבורה ציבורית טובה רק תוריד את העומס והתאונות ביום המיוחד הזה.
השבת יקרה לכולנו, חילונים ודתיים, ואם אנחנו רוצים לכבד אותה ולכבד אחד את השני, עלינו להתנתק מסטאטוס קוו צבוע ושקרי.
לינק להצעת חוק שלי להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי: