הזכות לחינוך היא זכות יסוד בסיסית ואחריות המדינה על מימושה עוגנה בחקיקה, בהיקפים שונים, לאורך השנים. עד שנת 1984 לימוד החובה חל על ילדים בגילאים חמש ומעלה. עם כניסתו לתוקף של תיקון מספר 16 לחוק לימוד חובה, הורחבה תחולת הוראות החוק לילדים בגילאים שלוש ומעלה ונקבעה תחולה הדרגתית של הוראות אלה לתקופה של שש שנים. עד כה הושלמה החלת החוק רק על כשליש מכלל הילדים בגילאים שלוש וארבע והשלמת ההחלה על כלל האוכלוסיה נדחתה שוב ושוב בחוקי ההסדרים השונים. לפיכך, מוצע לחייב את המדינה לפעול בהתאם להוראות החוק ולהשלים את הרחבת התחולה האמורה עד שנת הלימודים הבאה.
יתרה מכך, גם לחינוך הגיל הרך נודעת השפעה מכרעת על התפתחות האדם. החינוך לו זוכים פעוטות (גילאי אפס עד שלוש) משמעותי ביותר להתפתחותם הפיזית, הקוגניטיבית והנפשית. ללא טיפול נאות וסביבה תומכת ומאתגרת, התפתחות הפעוט עלולה להיפגע. למצער, פעוטות רבים אינם זוכים לחינוך וטיפול ראויים, והמדינה אינה מספקת מענה מתאים.
מעונות לפעוטות עולים הון עתק בישראל, החל מ-2,300 שקלים חדשים לחודש בגנים שמפוקחים על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ועד 4,000 שקלים חדשים לחודש במעונות יום פרטיים. יש להדגיש כי מספר המקומות בגנים המפוקחים מוגבל, לכן בפני ההורים עומדות שתי ברירות קשות: לרשום את ילדיהם לגן פרטי ולקרוס תחת הנטל הכלכלי או לחילופין לוותר על שליחת הפעוט ובכך למנוע ממנו את זכות היסוד והסביבה התומכת לה הוא זקוק.
המצב הקיים מגדיל פערים חברתיים-כלכליים ויוצר חוסר שוויון הזדמנויות לפעוטות כבר בתחילת חייהם ובשלב משמעותי בהתפתחותם. על המדינה מוטלת החובה לאפשר שוויון הזדמנויות בחינוך, שיווין אשר ניתן לקדם רק על ידי מתן חינוך חינם נאות לפעוטות. יודגש שהצעת החוק אינה מחילה חובת לימוד על הפעוטות, אלא מחייבת את המדינה לספק לימוד חינם לפעוטות שהוריהם מעוניינים בכך.
העלות הכספית של החוק המוצע אמנם רבה, אך חלק ניכר מעלות זאת יכוסה על ידי כניסת הורים שנאלצים להישאר בבית עם ילדיהם למעגל העבודה. כיון שמדובר באוכלוסיה הנשית ברובה, השתלבותן של נשים אלו במעגל העבודה תגדיל את השוויון בין המגדרים ותעצים את מעמד האישה. הכניסה למעגל העבודה תשפר את מצבן הכלכלי של המשפחות, בכך תוריד את תלותן בקצבאות הביטוח הלאומי, ובנוסף תתרום להגדלת התוצר הלאומי ולגידול בגביית המיסים.