החזית העממית

מי שהיה על הגשרים ובצמתים, מול בית ראש הממשלה ובכיכר – ורבים מכם היו ויהיו גם הלאה – ראה במו עיניו את השינוי. רבבות אנשים נחושים, מתל-חי עד אילת, עם מסר ברור: המושחת מבלפור נכשל באופן מחפיר וגורר את המדינה לתהום. זה פוליטי? בטח שזה פוליטי, האמא של הפוליטי. מי שמנסה להתחמק מהפוליטי יורה לעצמו ברגל. כי מה שאינו פוליטי הוא נטול השפעה. זה שמאל? חלק מהמפגינים הם שמאל. אני גאה בזה מאוד, ואנחנו עושים מאמץ כדי שיהיו יותר. יש במחאה הגדולה גם כאלה שלא מגדירים את עצמם שמאל, וזה לגיטימי לגמרי. האתגר שלנו: לחבר את האנשים הטובים האלה אלינו.

חשוב שכולנו נבין מה עומד לקרות. ככל שתתגבר המחאה, כך תחריף התגובה. מה שראינו השבוע בבלפור הוא רק קדימון. האלימות של המשטרה, הפייק ניוז שמפיצים אנשי הנאשם, וגם הנסיונות לפורר את המחאה על-ידי חלוקת הטבות, משחקי הפרד ומשול, וכמובן הסתה פרועה. מי שחושב שהלחץ שאנחנו מפעילים, וזה בהחלט לחץ, ייענה ברצון טוב, בקשב, ובפתיחות לשינוי – חי בלה-לה-לנד. אם הגורמים שמולם אנחנו נאבקים היו כאלה קשובים וענייניים, לא היה צורך במאבק.

לנאשם אין שום כוונה לוותר על גרם מסמכותו וממעמדו. הוא לא בוחל בדבר כדי לשרוד בשלטון. במיוחד כשהוא יודע שהוא עלול לסיים מאחורי הסורגים. לכן זה יהיה קשה, מר, וארוך.

עוד דבר חשוב מאוד להבין: התקשורת לא אתנו. אני שומע את הפליאה/תסכול של המון מפגינים על הסיקור המינימלי של המחאה. זה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע והנפוץ יותר הסיקור התקשורתי הוא עוין ומוטה (״אנרכיסטים״, ״ונדליזם״).

למה? כי התקשורת, ברובה הגדול, מתיישרת עם השלטון, ומי שלא מתיישר – עף. את הלקח הזה למדו על בשרם לא מעט עיתונאים בזמן האחרון. לכן, אין מה לצפות שהתקשורת תהדהד את המחאה. היא תנסה לגמד אותה, להגחיך, או להכפיש אותה. לכן, תהיו אתם עיתונאים ושדרנים. צלמו, הקליטו, והפיצו ברשתות החברתיות. כמה שיותר – יותר טוב. אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומנו.

חלק חשוב במאבק מתרחש בכנסת. אובדן העשתונות של הממשלה בא לביטוי בשורה של חוקי חירום חסרי תקדים. הרחבת איכון הפלאפונים על-ידי השב״כ, חוקי הסמכה גורפים לממשלה להכריז על מצבי חירום, וריקון מתמשך של
סמכויות ומעמד הכנסת, שהיא הגוף הריבוני והנבחר במדינה. ככל שהמחאה תחריף, כך גם התגובה הפוליטית תחריף וגם חוקי הדיקטטורה.

המאבק על הדמוקרטיה משולב מבחינתנו באופן מלא במאבק על פתרון הוגן וצודק למשבר הכלכלי העצום. בעיני זה לגמרי מאבק אחד. מי שאינו מבין זאת, משחק לידי הימין. לכן אנחנו תומכים עד הסוף במאבק העובדות הסוציאליות, במאבק של תנועות הנוער, במאבק עובדי התרבות, וכמובן במאמץ להציג פתרונות הוגנים ויעילים אל מול הפרטאץ׳ המבורדק והשליפות מהמותן של הממשלה.

המטרה שלנו היא לא רק להגיד מה לא, אלא גם מה כן – להציע ולקדם פתרונות ויוזמות. ברוח הזו, יזמתי כיו״ר שדולת התרבות בכנסת, את ״תרבות עד הבית״: רצועת שידור בטלוויזיה שתוקדש להפקות במה מקוריות וחדשות, שיופקו ויצולמו ללא נוכחות קהל, ויביאו לקהל שבבית את מיטב היצירה הישראלית – במוסיקה, תיאטרון, מחול, אופרה, וזמר.

זו תהיה מנת חמצן למוסדות התרבות שנסגרו (שוב), ליוצרים, לאמנים ולעובדי התרבות שנמצאים כבר חודשים בלי פרנסה, וכמובן לאנשים שכמהים לתרבות שהיא אוויר לנשימה. אני מקווה שכל הגורמים השותפים לעניין יירתמו במהירות כדי שנוכל כולנו ליהנות מהעושר התרבותי המדהים שיש בארץ הזו.

לסיום, חברות וחברים, כמו בכל שבוע בזמן האחרון, אני מבקש שתתגייסו ותהיו שותפים למאבק. כל אחד לפי יכולתו. בואו להפגנות, יש הפגנה כמעט בכל ישוב ברחבי הארץ. שתפו והפיצו את החומרים שלנו ברשתות החברתיות שלכם, וגם כיתבו וצלמו בעצמכם כמה שיותר. זה עובד, זה משפיע, וזה חשוב.

כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן!