כולנו נזכור את התמונות הראשונות של גלעד שליט עם כובע שחור מוחזק בידי אנשי החמאס והמצרים כחוש וחיוור אך הולך על שתי רגליו בדרך אל החופש. שנים רבות, רבות מדי, חיכינו לרגע הזה. ברגע ההוא, יותר מתמיד הרגשנו כולנו גאווה אמיתית להיות ישראלים.
במהלך המחאה החברתית דיברנו על ערבות הדדית שהיא הבסיס לצדק החברתי שאנחנו כל כך מחוייבים אליו ורוצים בחזרתו. אותה ערבות הדדית היא שהיתה הטיעון החזק ביותר בפי כל אחד שדרש לבצע את העסקה ולהביא לשחרורו של גלעד. ההבנה שחברה זה אוסף של פרטים שמחוייבים אחד לשני נישאה בפי כל במהלך 5 השנים האחרונות מאז נפל גלעד בשבי.
כשרואים את גלעד מחבק את נועם, מטייל שוב ברחובות הילה, רוכב שוב על אופניים כמו ילד קטן שלמד לרכב קשה שלא להתרגש ולהזיל דמעה. קשה גם שלא לחשוב על 5 וחצי השנים שעברו עליו ועלינו.