נתניהו הוא האיש הכי פחות מתאים לניהול משבר הקורונה. מדוע? כי קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי – לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי. הרי כך, במילים החותכות האלה, הוא הסביר זאת בעצמו ביחס לקודמו, שהתפטר מראשות הממשלה עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום. אם אהוד אלמרט היה מתעקש להתבצר בבלפור עד ״פסק דין חלוט״, מפסיד בשלוש מערכות בחירות כראש ממשלת מעבר, ומרסק בדרך את מערכות אכיפת החוק, ראש האופוזיציה נתניהו היה טוען, ובצדק, שמדובר בהפיכה.
נתניהו הוא מקרה חריג של מנהיג שחלק ניכר מהציבור לא סומך על שיקוליו, באופן ממוסמך ממש. לא בשגרה ובטח שלא במצב חירום. כשהוא מופיע ערב ערב על מסכי הטלוויזיה ומספר לנו כמה מסוכן הנגיף וכיצד נשמרים ממנו ומיד גם גם מסביר מדוע הוא חייב להישאר בכסאו וכמה אנחנו זקוקים לו, אנחנו נאלצים לנסות ולסנן את האמת מהשקר, לעשות הפרדה בלתי-אפשרית בין ההנחיות המקצועיות לבין האינטרסים האישיים והפוליטיים.
זה התחיל הרבה לפני הקורונה, גם הרבה לפני שאיבד את המנדט בשלהי 2018. מאז חזר לראשות הממשלה לפני יותר מעשור, וביתר שאת בקדנציה האחרונה שנמשכת כבר חמש שנים מסמרות שיער, נתניהו זיהה את אבות המזון של השיטה הדמוקרטית כנוגדנים המסכנים האינטרס האישי שלו – תקשורת ביקורתית, תרבות בועטת, אקדמיה חופשית, שיוויון אזרחי, משטרה ללא משוא פנים, משפט עצמאי. המאבק בהם הוא היסוד העמוק המאפיין את כהונתו נטולת המנדט. מאז החלו החקירות נגדו ועד כתבי האישום הקשים הממתינים לו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הוא הפך את המיתקפה על היסודות הדמוקרטיים ואת ההסתה לגולת הכותרת של מחנה שלם.
מצב החירום העולמי הציב בפניו הזדמנות לאמץ גישה אחרת, ממלכתית, מאחדת. מול מגיפה מידבקת, שמחוללת משבר כלכלי וחברתי בלתי נתפס, נדרש שיתוף פעולה של כלל הציבור. במצב כזה הגישה הממלכתית יכולה להציל חיים. פיקוח נפש של ממש.
אלא שהאופציה הזו אפילו לא נשקלה. מאז פרוץ המשבר, נתניהו לא פספס שום הזדמנות לנצל את מצב החירום לצרכיו האישיים, המשפטיים, להחלשת מתנגדיו הפוליטיים, להמשך הפילוג בציבור ולדריסת היסודות הדמוקרטיים שמפריעים לו בדרכו.
הצעד הראשון והדחוף ביותר – ביטול משפטו. כל כל המערכת הפוליטית התכופפה בפני המאמץ הכביר שלו בשנתיים האחרונות לעצור את התהליך המשפטי ואחר כך גם לזכות בחסינות. לאחר שכשל בכך, הוא מנסה להשיג את חסינות הקורונה. באמצעות סמכויות החירום של אוחנה, שר המשפטים הזמני שמונה גם הוא ללא מנדט בממשלת מעבר של מעבר, עצר נתניהו את פעילות בתי המשפט ודחה את משפטו שלו. גם התזמון נלקח בחשבון. המחטף נעשה באישון לילה.
השלב השני – הפרלמנט. בתחילת השבוע שעבר הושבעה הכנסת החדשה. הגענו כדי להתחיל לעבוד, להקים ועדות לטיפול במשבר, לסייע למאות אלפי המובטלים ולעסקים הקורסים, ולפקח על פעולות הממשלה. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שמתבצר גם הוא בכסאו ומסרב לקיים הצבעה על החלפתו, זנח את טיפת הממלכתיות האחרונה וסירב להקים את הוועדות. הסיבה – לנתניהו אין רוב. אחרי מחאה של חברי הכנסת והציבור על הביזיון הזה, הם ביקשו לסגור לחלוטין את הכנסת. למה? קורונה.
שואל את עצמו הציבור, שנאלץ כאמור לתהות בכל יום מה עושה הנאשם נטול המנדט? האם ניתן לסמוך עליו? מה נחוץ ומה תירוץ? הנה העובדות: בית המחוקקים ובתי המשפט, לא רק שיכולים להמשיך לפעול, אלא שהתפקוד שלהם הכרחי, בוודאי בשעת משבר. בדיוק מסיבה זו, בהנחיות משרד הבריאות, הוחרגו הרשויות הללו ונקבע כי הן צריכות להמשיך לפעול. יודעים מה? רוצים להחמיר ובכל זאת למנוע דיונים רבי-משתתפים? אין בעיה, אנחנו בעידן הדיגיטלי, ובקלות רבה ניתן לבצע התאמות שיאפשרו לבתי המשפט ולכנסת לקיים דיונים מרחוק. פניתי למרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ״מ) כדי שיבדוק כיצד נוהגים עכשיו בפרלמנטים אחרים. מתברר כי הפרלמנטים בעולם דווקא פועלים ומתפקדים, אפילו במדינות שבהן משבר הקורונה חריף בהרבה, כולל באיטליה וספרד. בחלק מהמדינות, כגון גרמניה, נעשו התאמות ושינויים, למשל הצבעות מרחוק ודיוני וידיאו, כדי לאפשר את המשך התפקוד של הפרלמנט, תוך הבנת חשיבותו בעת חירום.
גם אצלנו אין שום בעיה לקיים את פעילות הכנסת ובתי המשפט. והנה, בזכות המחאה הציבורית והפניה לבג"ץ הצלחנו להביא להקמת הוועדות היום.
הקורונה היא רק תירוץ, אמנם ציני במיוחד, אבל עדיין תירוץ. יש רק שתי סיבות לפעולות הבריוניות של נתניהו ועושי דברו נגד המוסדות הדמוקרטיים. הראשונה – הימין איבד את הרוב. השנייה – כתבי האישום של ראש הממשלה. היסודות הדמוקרטיים שלנו מצויים בקריסה. את הנגיף נדביר, יהיה קשה אבל נצליח. מחורבן הדמוקרטיה ומהרס השיטה החברתית שלנו יהיה הרבה יותר קשה להיחלץ.
(